קידושין (ד, א): "א"ל אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו וכו' הכא חד גופא היא כי נפקא לה בנערות בגרות מה בעי גבי' אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל". ע"כ.

ולכאורה צ"ל בדברי אביי מדוע מסיים "סד"א בנערות וכו'", הלא כל קושית אביי על רבה היא דהכא חד גופא וכו', וא"כ כי משני אביי ד"נצרכה לבגר דאילונית" דהוי תרי גופי, הרי זה מספיק אפי' אם אין ס"ד כזה דדוקא בנערות תיפוק ולא בבגרות (כמו בתושב ושכיר), דבא זה ולימד ע"ז.

[ואף דיש (לדחוק) ולומר דהיכא דאיכא לשנויי משנינן, אבל מ"מ קשה מדוע לא הקשתה הגמ' דמדוע צריכים להסד"א*, הא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לן קרא, כמו שמקשה על מר בר רב אשי וכו'].

ואולי י"ל ובהקדם: דהנה יש לחקור בהדין דנערות מוציא מרשות אדון, דיש לומר בזה בב' אופנים: א) דסימני נערות יש להם הכוח להוציא מרשות האדון, או ב) דהדין דנערות מוציא מרשות אדון הוא (ענין שלילי), דרק קטנה יכולה להיות אמה, וברגע שהיא איננה קטנה עוד (דהיינו נערות [בד"כ]) היא יוצאת מרשות אדון.

והנפק"מ בין ב' צדדים הנ"ל היא, באם התורה היתה מגלה לנו רק דנערה מוציא מרשות אדון, ולא הי' לימוד על בגרות. הנה לפי צד הא' הנ"ל היינו אומרים (עכ"פ לפי אביי) שאינה יוצאת בבגרות כיון דאין לה סימני נערות (דרק בסימני נערות יש הכוח להוציא מרשות האדון), משא"כ אי נקטינן כצד הב' שהיציאה דנערות היא לא מצד שהיא נערה אלא מטעם שהיא אין עוד קטנה, אז מובן שנערות ובגרות (באילונית) הם אותו דבר ממש, שבשניהם היא הפסיקה מלהיות קטנה.

ועוד יותר דאי נקטינן כצד הב' הנ"ל, הנה נערה ובוגרת הם בעצם חד גופא ואין כל נפק"מ ביניהם, כי בשניהם היא אין עוד קטנה, וא"כ כי אמר אביי דנצרכה לבגר דאילונית, יש להקשות דאי נקטינן כצד הב' הנ"ל, א"כ הם עדיין חד גופא, ולכן ממשיך אביי ואומר דאה"נ, אי נקטינן כצד הב' אין מקום להוסיף בוגרת כי היא חד גופא וחד טעמא כמו נערה, רק דסד"א בנערות תצא וכו', ז.א שהיציאה הוא מטעם חיובי דיש לה סימני נערות וא"כ בבגרות לא תצא, ולכן מובן מדוע צריכים עוד פסוק לרבות בוגרת.

[והנה לפי מסקנת אביי אין להסיק כחד מהצדדים הנ"ל, כי י"ל דהקמ"ל הוא כצד הא' ויש עוד פסוק לרבות בגר דאילונית, או י"ל כצד הב' ומ"מ בעינן פסוק לבגר דאילונית להוציא מן הקס"ד].