אי' בקידושין (ד, א) "והאי ויצאה חנם להכי הוא דאתא, הא מיבעי לי' לכדתניא, דתניא ויצאה חינם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות, אמר רבינא אם כן לימא קרא אין כסף, מאי אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, וממאי דדרשינן הכי, דתניא . . ותנא גופי' מנלי' דדריש הכי, אמרי כתיב מאן בלעם (בלק כד, יד) ומאן יבמי (תצא כה, ז), דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב בי' יו"ד, ש"מ לדרשא הוא דאתא". ע"כ.

ופרש"י (ד"ה אין כסף) "בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי".

וצלה"ב מדוע מביא רש"י בתחילת הענין את הפסוק "כדכתיב מאן יבמי", הרי פסוק זה גופא מובא לקמן בגמ' כתירוץ על הקושיא "ותנא גופי' מנלי' דדריש הכי"? ואם כוונתו להביא בתחלת הענין מה שמפורש בגמ' אח"כ, כדרכו בכ"מ, הרי בד"כ בנדון כזה כותב "כדמפרש לקמי'" (או לקמן), וכאן אינו כותב כן.

וגם: אם כוונתו רק להביא בתחלת הענין מה שמבאר בגמ' אח"כ, מדוע נקט רק הפסוק "מאן יבמי" ולא הפסוק "מאן בלעם" המובא ג"כ לקמן, ואם רוצה להביא רק א' מב' הפסוקים (דזה מספיק להלומד להבין כוונת הגמ' על אתר) למה הביא הפסוק השני ולא הפסוק הראשון (שהוא ראשון המובא בגמ', וגם הראשון בתורה).

וגם: בגמ' גופא אי"מ, מדוע הוצרך להביא ב' פסוקים?

ועוד: הלשון "מאן" בלא יו"ד נמצא הרבה פעמים בתורה (וגם לפני הפסוק "מאן בלעם"), כמו (שמות ז, יד) "כבד לב פרעה מאן לשלח העם", או (משפטים כה, טז) "אם מאן ימאן אבי' לתתה לו", ועוד בכ"מ, וגם בהפסוק הבא לפני הפסוק "מאן בלעם" כתוב "מאן ה'", ולמה נקטה הגמ' דוקא ב' פסוקים אלו?

וי"ל בזה: כוונת הגמ' ה"ה לבאר שאפשר לכתוב המילה "אין" בלא יו"ד. אמנם מיד עולה הקושי', היכן מצינו שכותבים כן, והרי בכל התורה כתוב "אין" עם יו"ד, ומוכרח רש"י לבאר זה תיכף בתחילת הענין, אבל המקום היחידי שמוצאים "אין" בלא יו"ד הוא בהפסוק "מאן יבמי", כי כל שאר הפסוקים שכתוב בהם הלשון "מאן", אין כונתם מלשון "אין" כ"א בתוכן של "ממאן" היינו מסרב (וראה פרש"י עה"פ (וארא ז, כז) "ואם מאן אתה" – ואם סרבן אתה, מאן כמו ממאן מסרב..."), שאין זה לשון "אין", ואף שבודאי ה"ז קשור עם השרש של "אין", מ"מ אין ראי' מכאן שמילת "אין" כשלעצמה ג"כ יכולה להיכתב בלא יו"ד, כי סו"ס אי"ז אותה המילה.

והפסוק שבו אכן מלת "מאן" תוכנו הוא "אין", ולא ממאן ומסרב, הוא "מאן יבמי להקים לאחיו שם", כי דין חליצה אינו רק אם היבם מסרב ליבמה, כ"א גם אם הוא רוצה והיא אינה רוצה, כמ"ש הרמב"ם (הל' יבום וחליצה פ"א ה"ב) "לא רצה ליבם או שלא רצתה היא ה"ז חולץ לה", ויתירה מזה כותב להלן (שם פ"ד ה"א) "היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם, ובאה לדיינין, והם קוראין לו, ונותנין לו עצה ההוגנת לו ולה, אם עצה טובה ליבם, יועצין אותו ליבם, ואם עצה טוב לחלוץ . . יועצין אותו לחלוץ", הרי שלפעמים מייעצים אותו הבי"ד עצמם לחלוץ.

ולכן כשכתוב "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי", אין הכוונה שמסרב מליבמה, כ"א שבפועל אין הוא עומד ליבמה (ומ"ש "ואם לא יחפוץ . . לא אבה..." – כי בפועל אינו רוצה ליבמה, אף שאי"ז מטעם שמסרב, כמובן).

ומטעם זה, הנה תיכף בתחלת הענין, כשדורש שהיו"ד של "אין (כסף)" מיותר, ומוכרח רש"י להביא שמצינו "אין" בלא יו"ד (שלכן הוי היו"ד מיותר), כדי לתרץ להלומד איפה מצינו "אין" בלי יו"ד (כי כל הפסוקים האחרים אינם במובן של "אין" כנ"ל, כ"א של סירוב), כותב רש"י שמצינו פעם א' "מאן" במובן של "אין", והוא "מאן יבמי", ושם כתוב בלא יו"ד, והרי ראי' שאפשר לכתוב "מאין" בלי יו"ד, וענין זה מוכרחים להביא תיכף בתחלת הענין, כי בלא זה אא"פ ללמוד הדרש מעיקרא.

אמנם ע"ז מקשה הגמ' "ותנא גופי' מנלי' דדריש הכי", והכוונה בהקושי' היא, וכי בשביל שמצינו כן פעם אחת בתורה ה"ז ראי' שאפשר לכתוב המילא "אין" בלי יו"ד, עד שאפשר לדרוש היתור?!

ומתרץ "אמרי כתיב מאן בלעם ומאן יבמי דלא כתיב בהו יו"ד והכא כתיב בי' יו"ד, ש"מ לדרשא הוא דאתא", היינו שמתרץ שמצינו עוד פסוק שגם שם מובנו מלשון "אין", ז"א, שאף שבפשטות שם הכוונה היא ענין של סירוב, שבלעם מסרב מלילך עמהם, ולכן קס"ד שיש רק פסוק א' במובן של "אין", כי פסוק זה הוא ג"כ במובן של "מסרב", מ"מ מסיק שפסוק זה ג"כ מובנו מלשון "אין", וכפרש"י (ד"ה מאן) "מאן בלעם – אין בדעתו לילך עמנו", שבזה מפרש רש"י שאין הכוונה שהשרים אמרו לבלק שבלעם סירב לילך עמהם, כ"א שאין בדעתו לילך עמהם, שהרי באמת רצה לילך, וכמפורש ברש"י (בלק כג, לה) בנוגע לבלעם "לך עם האנשים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", אלא שאין בדעתו בפועל לילך עמם, ובמילא יש לנו עוד פסוק - נוסף על "מאן יבמי" - שהוא במובן של "אין", ושם כתוב בלא יו"ד, והיות ומצאנו ב' פסוקים שבהם כתוב "מאן" (שתוכנו הוא "אין") בלא יו"ד, כבר יש לומר שאם כתוב "אין" עם יו"ד, ה"ז יתור, ואפשר לדורשו. אבל שאר הפסוקים שכתוב בהם "מאן" אא"פ להביא כדוגמא, כי שם מובנו הוא מלשון "ממאן" ולא מלשון "אין".