באג"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חי"ד ע' פד כ' וזל"ק “המשנה שנים אוחזין בטלית ז"א כו' וז"א כו', דדוקא כשאוחזין שניהם, דשניהם מוחזקים, (דאל"כ הוי ענין וסוגיא אחרת לגמרי דאז הוי סוגיית המוציא מחבירו כו' כפירש"י, ולכן אמר שנים אוחזין בלשון הזה להורות על עיקר. ואמנם התוס' שיטה אחרת לו בזה דטעם שנים אוחזין הוא לפי שזהו המשך למסכתא דקא סליק מיני', דרבי כשלמד המשנה, למד כחפץ התלמידים, וכהא דמבואר בע"ז דף י"ט בר"ש ברבי ולוי דכפיי' ללוי, אמנם כשסידר רבינו את המשנה סידרה על הסדר, וטעם משנת שנים אוחזין כו' הוא לפי דקאי בענין זה במחלוקות (אשר לפי זה צ"ל דרש"י לא ס"ל הרב לא ישנה לו, אבל בתלמיד לא טוב הדבר שיהי' הלימוד במקום זה דוקא לפי שכך הוא חפץ, אלא דהלימוד בתורה צ"ל לפי שהוא תורה כו'), ולכן התחיל בשנים אוחזין דוקא [)]. עכל"ק.

ויש להעיר מלשון התוס הרא"ש בתחילתו "במקום שלהם [שלבם?] חפץ".

וצ"ב מה בדיוק המחלוקת רש"י ותוס' בהא דנקט אוחזין, ואואפ"ל [ובקיצור, ואני אמרתי בחפזי] דמשמע דלרש"י הפס"ד יחלוקו נובע מעצם הספק ובדיוק כמו אם לא היו אוחזין [ורק א' הי' אוחז] אז הי' הפס"ד המע"ה מחמת זה גופא דא' מחזיק וכאילו אין כאן ספק בכלל והיינו שאין זו "פסק" של יחלוקו, ולכן רש"י כתב אוחזין דוקא בלשון הזה להורות שהכא לא הוי ענין וסוגיא אחרת דהמע"ה אמנם אה"נ דהיחלוקו הוא מחמת עצם היותם מוחזקים. ונמצא לפי זה דאין רש"י שולל דהכא איירי בא' מחזיק דז"פ כמו שהקשו בשטמ"ק ובפנ"י ועוד אלא דרש"י שולל שאין זו "ענין וסוגיית" המע"ה דבהמע"ה אומרים כן דאמרינן דאין כאן ספק בכלל משא"כ הכא אמרינן יחלוקו מחמת הספק גופא.

אמנם התוס' דכתב דאוחזין הוא המשך להסוגיא דקא סליק מיני' ס"ל דאמרינן יחלוקו הוא פסק ב"ד והוי הלכה בהל' פסיקת ספיקות דכששניהם מוחזקים אמרינן יחלוקו, ונמצא דהוי "מענין וסוגית" המע"ה דפסקינן כאילו אין כאן ספק ולכן יחלוקו, ולכן הוה המשך להמחלוקות במס' דסליק מיני' דלכאורה שם החלוקה הוה לא משום ספק בכלל ומה בכלל השייכות [וכקושית החי' הרי"ם], אמנם י"ל דהשייכות הוא, דכמו דהתם מאיזה טעם פסקינן חלוקה, עד"ז הכא החלוקה הוא "פסק" ולכן יש שייכות למס' דקא סליק מיני'.

וגם צ"ב מה בדיוק הלשיטתי' בענין דלעולם ילמוד אדם ממקום שלבו חפץ.

ולכאורה נמצא מדברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ דלשיטת רש"י דרבי למד להתלמידים כפי חפצו ולא כפי חפץ התלמידים בכלל ואין סדר למשנה הוא בכלל ולא צריכין ליתן טעם על סדר המס' בכללות, וראה שטמ"ק בתחילתו בארוכה. ועצ"ע.