שליח בתות"ל - חובבי תורה
איתא בגמ' שבת קל, א.: "תניא, רבי שמעון אומר כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהן למיתה בשעת גזירת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצווה שלא מסרו ישראל עצמן עלי' למיתה בשעת גזירת המלכות כגון תפילין, עדיין היא מרופה בידם. דא"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא, אמר אביי שלא יפיח בהם. רבא אמר שלא יישן בהם.
ואמאי קרו ליה בעל כנפיים, שפעם אחת גזרו מלכות הרשעה גזרה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו, והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק, וראהו קסדור אחד, רץ מלפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלו מראשו ואחזן בידו א"ל מה בידך, אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה".
כלומר שהיות שלא קבלו עליהם במסירות נפש לכן לא מחזיקים בה בחוזק עכשיו, כמו במקרה של אלישע בעל כנפיים.
והראי' מהסיפור עם אלישע, נחלקו רש"י ותוס': רש"י ד"ה 'צריכים גוף נקי' כותב: "ושמעינו מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו". אך תוס' ד"ה 'אמר ליה' כתב: "הרי שלא מסר עצמו לומר תפילין הן" - היינו שאפילו לאלישע לא היה מסירות נפש.
ולכאורה קשה (כמו שהקשה הרי"ף על העין יעקב) במה נחלקו רש"י ותוספות, שהרי ממ"נ, אם לרש"י מסר את נפשו ויצא לשוק א"כ איך פחד לומר לקסדור תפילין הן. ולתוספות נכון אמנם שלא מסר נפשו לומר תפילין הן, אבל הרי רואים שיצא לשוק עם תפילין שזה מראה על מס"נ מובהק, א"כ צ"ל במה נחלקו רש"י ותסופות.
גם צריך להבין (כמו שהקשה הרי"ף) דלכאו' הן לרש"י והן לתוספות לא מובן מה הקשר בין האי עובדא דאלישע בעל כנפיים לדינו של רבי ינאי שצריכים גוף נקי.
וי"ל ובהקדם, יש ב' דברים שחז"ל אמרו בקשר למעלת התפילין:
איתא בגמ' ברכות ו, א: מנין שהתפילין הם עוז לישראל דכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.
ויש עוד ענין בתפילין והוא מהלכות קטנות להרא"ש ורבינו בחיי פ' מטות: שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן יתקיים באנשי מלחמה 'וטרף זרוע אף קדקד'. זאת אומרת, לא כהעניין הא' שהתפילין עצמם הם הנשק "וראו ויראו", אלא שהתפילין הם סגולה לנצח במלחמה ע"ד שלוחי מצווה אינם נזוקים.
והנפק"מ בין שני הענינים הוא בפשטות, אם הגוי צריך לראות את התפילין או לא - בענין הא' צריך שיראה כמ"ש 'וראו'. אך לפי עניין הב' זה עניין סגולי ולא קשור לראיית הגוי.
אך באמת שני ענינים אלו נמצאים גם בפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא ויראו ממך": בדברי ר"א בגמ' ברכות הנ"ל נחלקו רש"י ותוספות. רש"י בגמ' מנחות לה, ב. רש"י ד"ה 'שם ה' נקרא אליך' וז"ל: "שכתוב בו רוב בשם שי"ן דל"ת". כלומר ששם ה' שיש בתפילין של ראש זה של ש-ד-י לכן בכוח זה ויראו ממך, אך תוספות בברכות ובמנחות מקשה על רש"י ומציע הסבר משלו וז"ל: "אלא י"ל אלו תפילין שבראש לפי שהן בגבהו של ראש ונראין, דשייך בהו 'וראו' אבל תפילין של יד מכוסין . .", ע"כ. כלומר, שזה לא קשור לקדושת התפילין של ראש על של יד אלא ענין טכני גרידא, שרק תפילין של ראש נראים, אך לו יצויר שמניח של יד על הראש הענין יחול גם על של יד, כי בעינן 'וראו' צריך שיראו.
ונפק"מ לשניהם בפשטות הוא, דלרש"י זה ענין 'סגולי', ולתוס' יש ענין שהגוי יראה, והוא ע"ד ב' עניינים שהזכרנו לעיל.
ולפי"ז מובן היטב במה נחלקו כאן רש"י ותוס' בהאי סיפור דאלישע בעל כנפיים, שהמדובר שם בזמן גזירת המלכות שיש אויב שצריך לנצחו עם עוז התפילין וכאן נחלקו רש"י ותוספות איך מנצחים גוי עם תפילין.
תוספות למדו שכל העוז של התפילין זה שבעינן וראו, ואלישע הרי לא מסר נפשו לומר לגוי שתפילין הן שהרי אמר שזה כנפי יונה, ובמילא לא מסר את נפשו על התפילין כלל. אך רש"י למד שזה עניין סגולי ולכן מספיק שיצא לשוק, בזה הוא כבר קיים מסירות נפש שקיים מצוות תפילין בבית ובחוץ על אף שלא היה חייב לצאת עם תפילין.
ולייתר ביאור בשיטת רש"י אפשר לומר שכאן נחשב כשליח מצווה ו'שלוחי מצווה אינם נזוקים' שלכן יכול לצאת לדרך מסוכנת ואינו ירא שינזק, אך וודאי שעל לא להכניס עצמו לכלל סכנה באם אפשר אחרת (דזה לא נחשב מסירות נפש), ולכן כאן יצא עם התפלין לרה"ר, אך כשראהו קסדור שאז הוי סכנה וודאי שהי' צריך לעשות מה שעשה.
אך עדיין צ"ל מה שהקשה הרי"ף שלכאו' הן לרש"י והן לתוספות, דינו של רבי ינאי מיותר לגמרי דמה שייך זה לדינו של רבי ינאי שתפילין צריכים גוף נקי.
והאמת שהתוספת בדף מט, ב. בשבת, והר"ן שם, כבר תירצו שאלה זו. וז"ל התוספות בד"ה 'כאלישע בעל כנפיים': "להכי נקט אלישע, דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי". כלומר שרבי ינאי בעצם בא לומר שמי שישמור גוף נקי יעשה לו נס כאלישע ששמר על עצמו נעשה לו נס.
אך כשמעיינים ברש"י ניווכח שרש"י סובר אחרת ואז השאלה בתוקפה, רש"י בשבת כותב וז"ל בד"ה 'דא"ר ינאי': "תפילין צריכים גוף נקי שלא יפיח אלמא לא זהירי בהן ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו". כלומר שרש"י אומר ב' דברים: הא' שמשמע שלא היו נזהרים. וב' שמשמע מזה שרק אלישע מסר נפשו. לכאורה לא מובן מה רוצה רש"י להביא בזה שלא נזהרו ומזה ראיה שרק אלישע מסר עצמו1.
וי"ל שלרש"י היה קשה קלאץ קשיא, הרי ברור שאלישע מסר את נפשו על תפילין וכו', אך מי אמר שרק אלישע מסר עצמו אולי כולם מסרו עצמם וזה שהגמרא מספרת דווקא על אלישע כי דווקא לו היה נס. ועל זה בא רש"י ומקדים ש'אלמא לא זהירי בגוף נקי', והפירוש בזה הוא בהקדם: משנפסק להלכה בטור ובמחבר בסל"ז וז"ל: "מצותן להיותן עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם וצריך שלא יסיח דעתו מהן . . ואין כל אדם יכול ליזהר בהן על כן נהגו שלא להניחן כל היום מ"מ צריך להניחם בק"ש ותפילה". כלומר שמן הדין היו צריכים להניח כל היום רק מחמת שלא נזהרים בגוף נקי לכן בטלו את הענין.
ומזה יובן הפירוש ברש"י; שהוקשה לו כנ"ל, מניין שרק אלישע מסר עצמו? והתירוץ הוא, מה שכותב רש"י בדינו של רבי ינאי שאלמא לא היו זהירים בגוף נקי, ובמילא הם לא הניחו תפילין כל היום מן הדין כנ"ל בטור. ומזה מוכח שרק אלישע מסר את נפשו כי רק הוא שמר על גופו.
ומסיים רש"י שמשמע שרק אלישע מסר עצמו, והכל על מקומו בשלום יבוא.
1) אף שאפשר לחלק ולומר שרש"י כתב בהתחלה שלא נזהרו ואח"כ אומר שמשמע מהגמרא שרק אלישע מסר נפשו. אך ברש"י זה מובא בחדא מחתא. ועוד, שלפי מה שנבאר יומתק ההקשר.
Download PDF