בסוגייא דתקפו כהן (ב"מ ו, ב) ובדיני תפיסה מספק, מבאר הצ"צ (בפסקי דינים חו"מ סי' כ"ה - הובא בספר חידושי צ"צ על ב"מ עם פיענוחים) ע"פ דברי תוס', ועוד, שיש ג' מדריגות בתפיסה דמהני: א) תפיסה בענין שהלה התפיסו, שנתנו לו ממש לפני"ז ועכשיו רוצה להוציא ממנו, דבודאי מהני תפיסתו. ב) תפיסה ברשות, שנכנס ברשות בהדבר שתפס. ג) שתפס קודם שנולד הספק, רק שאח"כ איגלויי מילתא שתפס מה שאינו שלו. והם ג' מדריגות זו למטה מזו, וסברא שונה בכ"א.

וע"פ יסוד זו ממשיך הצ"צ לתרץ סתירה הנמצאת בהרא"ש, וכמו שמקשה התרומת הדשן ס' שכ"א: דהנה בסוגייא דתקפו כהן, פוסק הרא"ש (ס' י"ג) דכל שתופס בטענת ברי, מהני תפיסתו, אבל בתופס מספק, לא מהני תפסתו, אפי' תפסו קודם שנולד הספק. וכפי שמוכח מדברי הרא"ש, דמביא ראי' מהגמ' לקמן קב, ב. גבי מי שהשכיר מרחץ, דפוסק ר"נ שכולו למשכיר, עי"ש. והתם לא מהני תפיסתו של השוכר היות שטוען שמא, ואע"פ דמוכח התם דתפס קודם שנולד הספק. ומקשה התרומת הדשן, דלכאו' זה סותר את דברי הרא"ש בסוף פ"ק דבכורות (ס' ג) דפוסק שם: "דכל שתופס ברשות מהני תפיסתו". ומביא הצ"צ שאכן פוסק הש"ך (בת"כ סי' ס"ו- ס"ט) בדעת הרא"ש (ממשמעות דבריו בכתובות ס' י"ג) שמהני תפיסה מספק קודם שנולד הספק.

ומתרץ הצ"צ סתירה זו בהרא"ש ע"פ חילוק הנ"ל: דזה שפוסק הרא"ש בבכורות דתפיסה מהני, הוא בדתופס ברשות (מדריגה הב') דבזה אכן מהני תפיסה אפי' בטענת שמא, וכההיא דמרחץ, דלשיטת הרא"ש מהני תפיסתו כיון דנכנס ברשות. אבל בתפיסה קודם שנולד הספק (מדריגה הג') כההיא דפ"ב דכתובות, לא מהני תפיסה. ועי"ש איך שממשיך לבאר שאי"ז סתירה למה שהבין הש"ך במשמעות דברי הרא"ש דמהני תפיסה קודם שנולד הספק, עכת"ד.

אך צ"ב דלכאו' אינו מתרץ קושיית ת"ה כלל, דהנה הת"ה הקשה מהרא"ש בסוגיין דמשמע שתפיסה ברשות לא מהני וכפי שהוכחנו לעיל, ובפ"ק דבכורות משמע דמהני. וקשה מה דמתרץ הצ"צ שנראה דלדעת הרא"ש מהני תפיסה ברשות (אבל לא קודם שנולד הספק) - זהו הרי כל הקושיא, שבמק"א משמע שמהני, ובמ"א משמע להיפך.

ובכלל, מה שמסיק בדעת הרא"ש דתפיסה ברשות מהני כההיא דמרחץ, צ"ב; דהא מיד לפנ"ז הביא הצ"צ דברי תוס' בפ"ב דכתובות דתפיסה מספק (טענת שמא) לא מהני, והא דמרחץ דפוסק שמואל דכולו למשכיר (ז"א שתפיסה בשמא כן מהני), זהו משום דכיון שהמשכיר לא אמר כלום עד סוף החודש, "אודיי אודי לי'", ומתירוץ זה מוכיח הצ"צ דשיטת תוס' דתפיסה ברשות לא מהני, דאם מהני, מדוע דוחק לפרש כוונת שמואל, שמודה, דהרי י"ל בפשטות דמהני בגלל שתפס ברשות! אלא עכצ"ל דלא מהני תפיסה ברשות בטענת שמא לדעת תוס'. ולכן מדחה לתרץ דמהני בגלל שאודייאודי לי'.

ואם כנים הדברים, אינו מובן לכאו' מה שכותב הצ"צ בדעת הרא"ש דתפיסה ברשות בטענת שמא מהני, הרי הרא"ש עצמו כאן בס' י"ג מתרץ שמואל בההיא דמרחץ באותו ביאור של תוס', משום 'דאודיי אודי לי', ואם תפיסה ברשות מהני, למה לי' לדחוק הכי - ולכאו' מוכח שדעת הרא"ש אינו כן, ולא מהני תפיסה ברשות? וצ"ב. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.