בהגמ' (קידושין מג, א) הובאה מחלוקת ב"ש וב"ה גבי "אמר לשלשה צאו וקדשו לי האשה אחד שליח ושנים עדים דברי ב"ש, וב"ה אומרים כולם שלוחין הן ואין שליח נעשה עד". ע"כ.

ולכאורה יש להבין במאי קמיפלגי?

ואולי יש לקשר הנ"ל עם המבואר בלקו"ש בכ"מ1, דבכו"כ פלוגתות בין ב"ש וב"ה אזלי כ"א לשיטתייהו: דב"ש סברי דבתר "כח" אזלינן, כלומר איך שהמציאות נמצאת עדיין ב"כח", וב"ה סברי ד"אזלינן בתר בפועל", היינו איך שהמציאות היא בפועל, יעויי"ש.

ועפ"ז יש לבאר מחלוקת ב"ש וב"ה בנדו"ד - דגם בזה אזלי בשיטתייהו הכללית:

דב"ש סברי דבתר בכח אזלינן, ובנדו"ד כשהמשלח אמר לשלשה לקדש אשה, נמצא הב"כח" דשליחותו שב' מהם יהיו עדים - דרק בזה יתהוו הקידושין, דבלי עדים א"א2 שהאשה תתקדש לו, וא"כ נמצא הב"כח" בשליחותו לקדש ששניהם יהיו עדים.

וב"ה אזלי כשיטתם הכללית דבתר בפועל אזלינן, וכאן הרי בפועל עשה אותם המשלח לשלוחים ולא לעדים, וזה הוי בפועל דכל השליחות. וא"כ אין ביכולתם להיות לעדים.

1) הדרן על ששה סדרי משנה (הדרנים על הרמב"ם וש"ס), ובלקו"ש ח' כ"ו שיחת זאת חנוכה ועוד.

2) דהרי בעדי קידושין מבאר הרבי בארוכה (לקו"ש חי"ט ויצא) דגדרים של העדים הוו "עדי קיום" (ודלא כשאר מקומות איפה בגדיהם (ולא עדי בירור) וראה שם דמבאר עפ"ז כמה דברים נפלאים עיי"ש.