גיטין לב ע"ב: "חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו". ועי' ברש"י ותוס' היכא שאמר במפורש שרוצה לבטל את גוף הגט אם מועיל אפי' לרב נחמן ונחלקו בזה הראשונים. ובחתם סופר ותורת גיטין כתבו סברות למה מועיל הביטול לאחר שכבר נכתב עיי"ש.

ובשו"ת צמח צדק אה"ע סי' רסח אות ב' מבאר דברי התוס' והרשב"א שכתבו דכל זמן שלא נמסר הגט חשיב כלא נגמר המעשה. "רצונו לומר שמבטל מה שצוה לכותבו לשמו ולשמה, וה"ל כאילו לא נכתב לשמו ולשמה ולכן אין חוזר ומגרש בו, וכן מפורש בחי' הריטב"א קידושין נט דכל כמה דלא מטי גיטא ליד האשה יכול הוא לבטל הגט לומר שתבטל שליחותו למפרע1 והוי כאילו עשאוהו מדעתו ולא הוי לשמה ופסול עכ"ל". ועד"ז בחי' הצמח צדק בסוגיין.

וצ"ע דלכאו' מה שמצינו בתורה שמועיל הדבר למפרע הוא כשגילה דעתו מעיקרא שהדבר יהי' תלוי בדבר שתיעשה או יתברר לאחר זמן כמו בתנאי או ברירה. אבל כאן כשנכתב הגט בתחילה לא נעשה שום דבר שיתן מקום להביטול של אחר כך, והיאך מועיל הביטול לבטל המעשה של כתיבת הגט שכבר נעשה, ובפרט להועיל על "למפרע" שיחשב כאילו לא נכתב מעיקרא "והוי כאילו עשאוהו [הסופר] מדעתו" הרי אי אפשר לשנות העבר.

ונראה לומר דמעשה כתיבת הגט היא פעולה נמשכת מתחילת הכתיבה עד נתינת הגט לאשה, והוי כאילו הבעל עומד וכותב הגט לשמה בכל רגע ורגע עד שעת הנתינה. ובשעת הנתינה כשהוא נותן את הגט לאשה האותיות2 - הנכתבות על ידו "באותה שעה", והכוונה לשמה שמכניס בהן – הן עומדות וכרותות, ולא נוסח הגט שנכתב בעבר כורת.

וי"ל שזהו גם דיוק לשון הגט שהוא לשון הבעל שמדבר בלשון הוה, ולא כלשון שאר שטרות שבהן נכתב בלשון העדים המדברים בלשון עבר – "באחד בשבת כו' אנא פלוני בן פלוני העומד היום במתא פלונית כו' שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אתתי פלונית בת פלוני העומדת היום כו' והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין", עי' בשלטי הגבורים בשם הרא"ש מ"ש על נוסח הגט שברי"ף (דף מה, ב מדפי הרי"ף). מיהו בדברי נחמיה אה"ע סי' יט וכא שקו"ט בזה אם לשון הגט הוא בדוקא לשון הבעל או (גם) לשון העדים החתומים בגט ועי"ש מ"ש בשם אדמו"ר הזקן והצ"צ. ונראה דגם אם נאמר שהוא לשון העדים מ"מ עיקר ענינו הוא מה שהבעל3 מגרש אותה בלשון הגט ובאותיות הכתובות בגט בלשון הוה כדאיתא במתני' פה, א גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י אומר ודן דיהוי ליכי כו' ושפיר יש לומר שהוא פעולה נמשכת.

והרגצובי (מפענח צפונות פ"ה סל"ב וש"נ) כתב בכל שטרות שהן פעולה נמשכת "דכל דבר הנכתב זה לא דבר הנפסק רק כל זמן שיש הכתב הוה כמו שעכשיו אומר זה", עיי"ש.

ולפ"ז מובן שיכול לחזור בו ולעקור מעשה הגט כיון דגם לאחר שנכתב עדיין כחו עומד ופועל בהגט שיהי' באותיות הגט כח הכריתות והגירושין בשעת הנתינה, וכשמבטל הגט הוא מסלק ממנו את כחו ושוב לא נחשב שהבעל כתבו כ"א "הוי כאילו עשאוהו [הסופר] מדעתו", כמ"ש הצ"צ מהריטב"א.

וכן מצינו בנדרים שגם הם בגדר פעולה נמשכת כמ"ש הצפע"נ הל' נדרים פי"ג הי"א "וכל זמן שנזירותו קיימת הוה כמו קיום נמשך כו' דכל זמן שהנדר שלו קיים הוה קיום חדש". וזהו הטעם שיכול לשאול על הנדר ולעקרו משום דדיבורו עדיין עומד וקיים והוא מסלק את דבריו הראשונים שלא יהיו קיימים עוד. וכן מובא במפענח צפונות (שם ס"ג) "דכל דבר הנעשה ע"י דיבור אדם ויש בהאדם הכח לבטל הדבר, הדבר הוי נמשך וכל רגע ורגע הוי מציאות חדשה, וכמו הקדש דכיון דקי"ל יש שאלה בהקדש הוי כמו כל רגע ורגע הקדש חדש", עיי"ש. ומדבריו מובן דכן הוא גם בביטול הגט, דמזה גופא שיכולין לבטלו הוא הוכחה דהוי פעולה נמשכת והיא הסיבה שיש בכחו לחזור בדבריו. ועי' בצ"צ שם שמדמה ענין ביטול הגט לעקירת הנדר ע"י החכם.

והנה בנדרים החכם עוקר הנדר מעיקרו (עי' אנצ"ת ע' התרת נדרים וש"נ) והוי כאילו לא היה כאן נדר מתחילתו, ולפי הנ"ל דהוא משום שנדר הוא פעולה נמשכת צ"ל דכשנעקר דבריו המתחדשים בכל רגע נעקר בדרך ממילא גם דבריו הראשונים שאמר בתחילתו, שהרי דבריו הראשונים הם הם המתחדשים בכל רגע וכשנעקר נעקר מתחילתו כאילו לא הי'. ומנדרים נלמד לענין ביטול הגט שמועיל הביטול למפרע והוי כאלו לא אמר לסופר לכתוב הגט לשמו. ועי' בצ"צ שם שמביא מראשונים שענין חכם עוקר הנדר מעיקרו הוא "כמתיר הקשר שחזר הענין כאילו לא היה וכאדם שמצא חבל קשור והתירו והרי הוא כאילו לא הי'", ומזה למד הצ"צ "לא נכחיש שהיה כאן קשר גמור אלא ע"י שהתירו חזר כאילו לא הי'", וממנו למד לענין ביטול הגט "שנתבטל עי"ז גופו של גט ע"כ שנעקר למפרע כאילו לא נכתב לשמה כלל וזה עצמו המכוון אין כאן גט כמו אין כאן נדר שמתיר הקשר ונעשה כאילו לא היה אבל לא שלא היה ממש, אלא שאע"פ שהיה קשר ואיסור הותר עד שהוא כאילו לא היה, וכמ"כ כאן אף שנכתב הגט לשמו ולשמה ע"י ביטול זה נעשה כאילו לא נכתב לשמו ולשמה". ועי' מ"ש בזה בלקו"ש ח"ו ע' 92 הע' 36, חכ"א ע' 325 וחל"ג ע' 188.

ולפי הצ"צ שענין ביטול הגט הוא שנתבטל למפרע, יומתק מה שהרמב"ם הל' גירושין פ"ו הי"ט מגדיר דין מסירת מודעה על הגט קודם כתיבתו שהוא ענין ביטול הגט המועיל גם לאחר שנכתב (כמש"ש הל' כ"א), ולהצ"צ אתי שפיר משום דגם בביטול הגט נעקר מתחילתו והוי כאילו ביטלו קודם שהתחיל לכתוב.