בגמ' קידושין ב, ב: "הא תינח ביאה, כסף ושטר מאי איכא למימר, משום ביאה, ותני תרתי אטו חדא, הנך נמי צורך ביאה נינהו". ולכאו' עדיין צ"ב, הרי הכא בקידושין איירי מתני', שהוא מה דהאשה נקנית לבעלה, וא"כ אי בהקנין דכסף ושטר עצמם לא שייך בהם עצמם לישנא דדרך, מדוע תני בהם דרך רק משום דכ"ה האמת שהם צורך ביאה.

ולכאו' כונת הגמ', דמשום דגם כסף ושטר צורך ביאה נינהו, אינן חשובין כ"כ, ותני לישנא דדרך דשייך בביאה דהוא העיקר. אבל ג"ז צ"ב, דלגבי דינא דקידושין מהני קנין דכסף ושטר כמו ביאה, ולכאו' רק משום דאחר הקידושין איכא ענין הנישואין (צורך ביאה), לא מסתבר שישנה התנא לשונו בקידושין דאין בו שום נ"מ בתוקף הקנין מה דהוא צורך ביאה.

וי"ל (ואולי הוא פי' הפשוט בגמ'), דכוונת הגמ' ע"ד המובא בלקו"ש חל"ט (ע' 32) מתשובת ר"א בן הרמב"ם, דקידושין "הוא תחלת מצות הנישואין, אירוסין בלא נישואין ודאי לא השלים המצוה עדיין". וכדיוק ל' הרמב"ם בכותרת להל' אישות, שהמצוה היא לישא אשה בכתובה וקידושין. וזהו דקאמר הגמ' "כסף ושטר צורך ביאה נינהו", (דלא רק דתכליתם דקנין כסף ושטר הוא ביאה (נישואין), אלא) דגדר הקנין דכסף ושטר עצמם הוא מה דהוא תחלת הנישואין, ולכן שייך בהם עצמם לישנא דדרך.

(ואולי יש לבאר עפ"ז, מה דתחלה מת' הגמ' על הקושיא "כסף ושטר מאי איכא למימר, משום ביאה" (ורק אח"כ מקשה "ותני תרתי אטו חדא"), דלכאו' לא תי' זה עיקר קושייתו דבכסף ושטר לא שייך האי לישנא, ומדוע נטר הגמ' בתי' דכסף ושטר נמי צורך ביאה נינהו? וע"פ הנ"ל י"ל, דבתחלה תי' הגמ' "משום ביאה", דהיינו דתני לישנא דדרך משום דקנין דביאה חשוב יותר מכסף ושטר (דגם כסף ושטר צורך ביאה נינהו), אבל בכסף ושטר עצמם לא שייך האי לישנא. וע"ז מקשה דעדיין הוי תרתי אטו חדא, ומת' דגדר דקנין כסף ושטר עצמם, הוא צורך ביאה, דהוא "תחלת הנישואין".)