אי' בב"מ (ז, א) "האי סודרא, כיון דתפיס בי' שלש על שלש קרינן בי' ינתן לרעהו, דכמאן דפסיק דמי וקני, [ומקשה:] ומאי שנא מדרב חסדא, דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו, אינה מגורשת, ואם לאו מגורשת. [ומתרץ:] התם כריתות בעינן, וליכא, הכא נתינה בעינן, והא איכא".

ובתוס' (ד"ה אם) כתבו וז"ל: "נראה דאם היתה ידה פתוחה בשעת שנתן גט לידה, ונשארה המשיחה בידו, וקפצה ידה בחוזק, שאם מושך המשיחה, לא יוכל להביאו אצלו, שאינה מגורשת, שהרי כשנתן בידה, קודם שקפצה ידה, הי' יכול להביאו אצלו, והקפיצה לא עשה הוא, אלא היא, והוה כטלי גיטך מעל גבי קרקע, דאינה מגורשת, דלא קרינן בי' ונתן בידה". עכ"ל.

וצע"ק התחלת דברי התוס' "נראה . . .", שמזה משמע שאין ברור שכן הוא, ולכאו' פשוט שכ"ה, שהרי קודם שקפצה ידה הי' יכול להביאו אצלו, ואי"ז כריתות. וכשקפצה ידה, שאז כבר אינו יכול להביאו אצלו, הרי לא הוא עשה אלא היא, ומהי הקס"ד שזה אכן מועיל?

וי"ל הביאור בזה, דקס"ד שדין "נתינה" שבגט, ודין "כריתות" שבגט, שני דברים נפרדים הם, כלומר: בגט יש דין נתינה, וכמפורש בפסוק (תצא כד, א) "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה", וגם יש דין "ספר כריתות" ש"כריתות בעינן", וקס"ד שב' דינים נפרדים הם. והדין שאם אמר טלי גיטך מע"ג קרקע אינה מגורשת, אינו דין בהכריתות, כ"א בהנתינה, והחסרון בזה שנשארה המשיחה בידו, הוא דין בה"כריתות", ולא בהנתינה. ולכן כשנתן הגט בידה כשהיתה פתוחה, ונשארה המשיחה בידו, קיים דין "ונתן בידה", וכמפורש בגמ' כאן (בנוגע לקנין סודר) "הכא נתינה בעינן והא איכא", ומה שחסר כאן הוא הדין ד"כריתות", הנה אח"כ כשקפצה ידה בחוזק, שאם מושך המשיחה לא יוכל להביאו אצלו, נעשה הענין ד"כריתות", ולא איכפת לן מה שזה כטלי גיטך מע"ג קרקע, כי אי"ז חסרון ב"הכריתות", כ"א בהנתינה, והנתינה כבר נעשית כדין.

אבל לפי האמת ס"ל התוס' שאינם ב' דינים נפרדים, כ"א הנתינה עצמה צ"ל באופן של "כריתות", וכדמשמע מהכתוב "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה", היינו שיתן לה ה(ספר) כריתות, ולכן ממ"נ - אם הנתינה היא מה שהוא נתן לה הגט בתחלה כשידה היתה פתוחה, אז יש חסרון ב"הכריתות", ואם הנתינה היא אח"כ כשקפצה ידה בחוזק, אז אה"נ שהיא בגדר "כריתות", אבל חסר הנתינה, ולכן אינה מגורשת.

והנה י"ל שקס"ד זו היא גם ביאור (סניף עכ"פ) בהקס"ד בקידושין (ה, א) שיוכל לגרש בכסף, מטעם איתקש יציאה להוי' "מה הוי' בכסף, אף יציאה בכסף", ומסיק "אמר אביי יאמרו כסף מכניס כסף מוציא, סניגור יעשה קטיגור, רבא אמר, אמר קרא וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף . . אמר קרא ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה".

ולכאו' איך קס"ד שיוכל לגרש בכסף, והרי כל ענינו של גירושין הוא כריתות, ואיך קס"ד שצריך ליתן לה (כעין) מתנה, ועי"ז כורתה?! בשלמא אם הי' קס"ד שהיא תתן לו כסף, הי' מובן, שהיות והוא קידשה ע"י שנתן לה כסף, צריכה היא להחזיר לו הכסף, ועי"ז סותרת היא הקשר שנעשה ע"י שנתן לה הכסף, אבל אי"ז הקס"ד, וכמפורש בתוס' שם (ד"ה סניגור), שבנוגע לאמה העברי' אמרו לעיל (ד, ב) שאם יוצאה בכסף דין הוא שיכניס בכסף "לפי שמתחלה שאבי' מוכרה לשפחות, הוא מקבל הכסף מן האדון, א"כ כשהוא רוצה לפדותה, דין הוא שיקבל האדון הכסף, אבל איש שמקדש אשה, הכל בא על ידו, בין הקידושין ובין הגירושין", וא"כ איך קס"ד שיכול לגרשה ע"י שיתן לה כסף? ואף שזהו באמת תוכן תירוצו של אביי "כסף מכניס כסף מוציא, סניגור יעשה קטיגור", מ"מ מה היתה הקס"ד.

ויותר אי"מ קס"ד התוס' שם (ד"ה מה) שנאמר כן גם בנוגע לביאה, שיגרשנה בביאה מטעם הלימוד "מה הוי' בביאה אף יציאתה בביאה", והטעם שאין אומרים כן, לפי "שלהתרחק ממנה הוא מגרשה, ועוד משום שמצא בה ערות דבר רגיל לגרשה, ואז יש לו לפרוש", ולכאו' איך אפ"ל קס"ד שיוכל לגרש בביאה?! הרי כל ענין הגירושין הוא "כריתות"! ואף שזהו אמנם התירוץ הא' בתוס' "שלהתרחק ממנה הוא מגרשה", מ"מ אי"מ מה היתה הקס"ד. ועוד: מזה שתירצו תירוץ ב' משמע שאי"ז פשוט כ"כ, וה"ז כאילו שהתירוץ הב' ס"ל שבעצם אכן שייך לגרשה בביאה, ורק מפני סיבה צדדית (שמצא בה ערות דבר, וצריך לפרוש ממנה), אין ללמוד שיוכל לגרשה בביאה, והוא פלא עצום.

וכבר דשו רבים לתרץ הנ"ל, אבל כסניף לכל התירוצים יש להוסיף, שקס"ד בגמ' שנתינת הגירושין, וה"כריתות" שבגירושין, ב' דינים נפרדים הם, ז.א. שאיצ"ל נתינה של כריתות, כ"א נתינה גרידא, והתורה חידשה שע"י נתינה זו יגרם, כשלב ב', ה"כריתות" (עד שאפ"ל קס"ד שזה אפ"ל אפי' בב' רגעים נפרדים, כהקס"ד בתוס' דידן בב"מ), ולכן אפ"ל קס"ד שכדי לגרשה צריך ליתן לה כסף, או אפי' ליתן לה "ביאה", אף שזהו היפך מ"כריתות", כי הנתינה הוא ענין בפ"ע, וזה יגרום, כתוצאה ושלב שני, ה"כריתות". וע"ז תירצו שאינו כן, ואין לגרש בכסף, וכ"ש בביאה - ונקודת התירוץ: לפי שהנתינה עצמה צ"ל נתינה של כריתות. וכנ"ל.

ואף שפשוט שסברא זו כשלעצמה אינה מספקת לבאר הקס"ד שם, מ"מ כסניף (או כיסוד) לכל הביאורים במפרשים יש להוסיף גם הנ"ל.