א. בב"ר (כ"א,י) הובא פלוגתת עה"פ (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם", "ר"י אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור, רשב"ל אמר כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזור, על דעתי' דר"י הקשה עליו ועל דעתי' דר"ש ריתה [ריחם] עליו".

ובפי' 'עץ יוסף' שם [בשם 'נזר הקדש'] "ופליגי בפלוגתא דר"י ור"נ דלעיל סימן ז', ואתי לפרושי פלוגתייהו במשמעות לשון ויגרש, רבי יוחנן מפרש לה אליבא דרבי יהודה דרמיז לגירושי אשת כהן ורשב"ל מפרש אליבא דרבי נחמי' דרמיז לגירושי אשת ישראל".

והכוונה לפלוגתת ר"י ור"נ עה"פ (בראשית ג, כג) "וישלחהו ה' אלקים מגן עדן" (ב"ר שם, ז) "ר"י אמר שלחו מג"ע בעוה"ז ושלחו מג"ע לעוה"ב, ור"נ אמר שלחו מג"ע בעוה"ז ולא לעוה"ב, על דעתי' דר"י הקשה עליו ועל דעתי' דר"נ ריתה [ריחם] עליו". ובפי' 'מתנות כהונה' שם "כלומר שאין לו חלק לעוה"ב ודייק [ר"י] מדכתיב ה' אלקים לומר שהקשה עליו באחרונה מבראשונה ור"נ סבר הניח לו וריחם עליו ופי' ה' אלקים רחום בדין".

ב. ואולי יש לקשר זה עם המבואר ב'רשימות' חוברת יב בענין אופן עבודתם דר"י ור"ל, דר"י היה במדרי' הצדיקים ור"ל היה במדרי' הבע"ת וכמבואר בכ"מ שנסמנו בה'רשימה' שם, ועפ"ז מבאר רבינו שיטתם של ר"י ור"ל בהלכה דמתאימה לאופן עבודתם דבחי' צדיקים ובע"ת עיי"ש.

ויתכן לומר כי מצד בחי' הצדיקים הרי אין שום מקום כלל וכלל לענין של חטא עה"ד וכו' ומצד בחי' זו "שלחו מג"ע בעוה"ז ושלחו מג"ע לעוה"ב", אכן מצד בחי' הבע"ת הרי יש מקום לתשובה ותיקון החטא וכו' ולכן מצד בחי' זו "שלחו מג"ע בעוה"ז ולא לעוה"ב" והיינו כאשת ישראל שנתגרשה "שיש לה עוד תקנה לחזור לבעלה" ('עץ יוסף' שם).[1]

ג. שו"ר בפי' 'יפה תאר' לב"ר שם שכתב באו"א קצת וז"ל "ועוד יש לומר דפליגי במאי דאיפליגו בפ' אין עומדין מי עדיף צדיק גמור או בעל תשובה ור"י סבר דצדיקים עדיף ולזה אומר דא"א לאדם לחזור לכמות שהיה ורשב"ל סובר שאפשר והותר".

וכנראה כוונתו להפלוגתא דברכות לד,ב "וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך, ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעי' נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב, ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא [שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו, רש"י] ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו", דר"י אזיל לשיטתי' דצדיקים עדיף ולזה אומר דא"א לאדם לחזור לכמות שהיה, אכן ר"ל אזיל בשיטת ר"א ולכן ס"ל סובר שאפשר והותר.

ועכ"פ גם לפי' ה'יפה תאר' הנ"ל אזלי ר"י ור"ל בכ"ז לשיטתייהו באופן ומדרי' עבודתם בחי' צדיקים ובע"ת וכמוש"נ.

ד. עוד יש להעיר מסנהדרין קח,א שנחלקו עה"פ (נח ו, ט) "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" "א"ר יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים וריש לקיש אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים".[2]

ואולי יש לקשר גם הך פלוגתא עם המבואר ב'רשימות' שם הנ"ל בענין אופן עבודתם דר"י ור"ל, דר"י היה במדרי' הצדיקים גמורים ור"ל היה במדרי' הבע"ת, ויתכן לומר דכו"ע מודו שלא היה נח צדיק גמור,[3] ולכן מצד מדרי' הצדיק גמור לא נחשב נח ל"צדיק" אלא רק בדורותיו משא"כ לגבי דורות אחרים [כדורו של משה וכו'], משא"כ מצד בחי' ומעלת הבע"ת הרי אדרבה "בדורותיו כ"ש בדורות אחרים" כי "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד,ב, רמב"ם פ"ז מהל' תשובה ה"ד).

ה. ויש להוסיף בזה עוד, דהנה הובא לעיל הא דאיתא בברכות שם לעיל מיני' "וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך, ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעי' נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב, ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא [שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו, רש"י] ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו".

והמתבאר דלפי רבי יוחנן בחי' הצדיק גמור הנה לשיטתי' (א) דורש במעלת הצדיקים דל"צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך", (ב) ופליג ארבי אבהו דס"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" משא"כ לר"י הרי ס"ל דאדרבה הצדיק עומד למעלה מהבע"ת, (ג) וגם מפרש הפסוק הנ"ל "שלום שלום לרחוק ולקרוב" באו"א דקאי על מעלת הצדיקים דלרחוק ברישא היינו הצדיק שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה.

ונמצא לפ"ז דר"י פליג על דרשת ר"א ד"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין", דלשיטתי' אין מעלת הבע"ת עומד על מעלת הצדיקים אלא אדרבה כו', ושפיר ס"ל דנח נחשב לצדיק רק "בדורותיו ולא בדורות אחרים".

[1]) ויש להעיר מהמובא 'בית האוצר' להגר"י ענגיל ז"ל ח"א כלל כז ד"ה ודע בשרש נשמתם דר"י ור"ל בבחי' הספירות "דר"י גם כן היה מדריגתו ומהותו חסד ור"ל היה מדריגתו ומהותו הדין", ועפ"ז ביאר יסוד כמה פלוגתות דר"י ור"ל, ומסיים "ובכתבי אגדה שלי הבאתי עוד ראיות נכוחות לזה", ויש להעיר ולהאריך בזה ואכ"מ.

[2]) וראה לעיל מב"ר (פכ"א, יוד) ובפי' 'עץ יוסף' שם שנחלקו עוד רבי יוחנן וריש לקיש בפלוגתתם דר"י ור"נ במ"א, וגם שם מצינו שרבי יוחנן נוטה לשיטת רבי יהודה וריש לקיש נוטה לשיטת רבי נחמי'. ודו"ק.

[3]) ראה בזה פי' הרא"ם עה"פ שם ושאר מפרשי התורה ומפרשי רש"י שם בארוכה, וכמה אופנים נאמרו בזה, ודברינו מיוסדים על דברי הרא"ם בפי' הא' דלכו"ע לא היה נח צדיק גמור, ושבעים פנים לתורה.