תנן:[1] 'מידת חצי לוג (שבמקדש)..היה משמש, להשקאת (מים ל)סוטה, ושמן לתודה',

ובגמרא שנינו: 'יתיב רבי וקא קשיא ליה, וכי מי סוטה חולין הן, שכבר קדושים מן הכיור? וקרבן תודה מתקדשת אחר כך בשחיטת הזבח?

אמר לו רבי שמעון ברבי לחצי לוג לכל נר ונר שבמנורה. אמר לו: 'נר ישראל, כן היה.'

וכן מפורש בתוספתא:[2] 'חצי לוג מה היה משמש? בו היה מודד ג' לוגין ומחצה למנורה, חצי לוג לכל נר.'

וכן פסק הרמב"ם,[3] שחצי הלוג נמשחה לשמן למנורה, רק שלפועל השתמשו בה גם להשקות סוטה ולקרבן תודה.[4]

עיקר חסר מן הספר!

ולכאורה, למה העלים רבי במשנתינו שימושה האמיתית של חצי לוג לנרות המנורה, אחר שהוא עצמו ישב ונתקשה בזה, והוחלט שאין כלי מידה זו מוכרחת למדידת סוטה ותודה, ובפרט ששיבח את רבי שמעון וקראו 'נר ישראל', וגם אישר ש'כן היה'?

ואיך הניח רבי את המנורה הנדלקת תמיד כל ערב, ונקט קרבן תודה,[5] דלא שכיח כ"כ, וכל שכן סוטה?[6] (ואכן לסוף מזכירה משנתינו -דרך אגב- ג' וחצי לוג סכום כל נרות המנורה?)

ובתפארת ישראל (יכין) כתב שלא הספיק רבי להגיה משנתינו אחר שהזכירו בנו רבי שמעון.

אבל דחוק, ובפרט טעות זו שעיקר חסר מן הספר. גם משמע שחתמו המשנה אחר דור רבי.[7]

'אין לך עבודה שכשירה בלילה אלא זו'

והנה לקמן (פט.) מביאה הגמרא ברייתא: 'דבר אחר: אין לך עבודה שכשירה בלילה אלא זו'. וקשה, מאי נפקא לן מינה מכלל זה?[8] ומי הוא שחולק על זה, שמקדים לומר 'דבר אחר'[9]?

קושיית התוס'

והתוספות שם הקשו,[10] למה הוצרכו בכלל לכלי מידה לקדש את השמן למנורה? ונשארו התוס' בתימה בקושיא יסודית זו.[11]

והמפרשים נתקשו במיקומה של תוס' זו, למה נתעוררו התוספות לתמוה בזה רק כאן, ולא העירו כן לפני זה כשהזכיר רבי שמעון 'חצי לוג למנורה' לראשונה?

והוצרך היעב"ץ[12] להגיה שתוספות זו איננה במקומה הנכון, ואמנם שייכת לדף הקודם.

תמיהת תוס'

ולענ"ד י"ל ששאלת תוס' זו הרי היא תמיהה קיימת, שאין צריך ליישבה, שאכן כרגיל, אין שמן המנורה צריך כלי אחר למודדה, שהרי השמן נמדד בבזיך נר המנורה עצמו,[13] וכן ארז"ל 'מערב עד בקר' 'תן לה כדי מדתה,' מדת בזיכי המנורה, 'כן עשה משה את המנורה.'[14]

ושיעור[15] הבזיך חצי לוג ללילי טבת, אלא שיזהר למעט השמן (או להגדיל הפתילה[16]) לקיץ. וטעם הזהירות שידלק רק עד בוקר (אף ש'אין עניות במקום עשירות') י"ל כדי להבליט ולהדגיש נס 'עדות היא לישראל', שנר המערבי המשיך לדלוק הלאה באותו מידת השמן.

ולכן לא משחו מידה כוללת של ג' וחצי לוג לכל נרות המנורה, כמו שפירש רבינו גרשון מאור הגולה סוף משנתינו (אף שהק' האבני נזר שיצטרך למדוד כל השמן יחד, שז' נרות המנורה מעכבין זה את זה?) שאין השמן נמדד במידה חצונית, אלא בבזיך המנורה עצמה.[17][18]

'כבתה'

ודיעבד, אינו מעכב אם נותר שמן בקיץ, אבל שיעור חצי הלוג מעכב[19] אם 'כבתה', שלעת כזאת אין הבזיך יכול לקבל מדה הראויה, ומצידה הי' די רק להדליק, או להוסיף קצת שמן.[20]

ונראה לפרש שלמדו דין 'נדשן השמן, נדשן הפתילה'[21] מזה שהיה במקדש מידת חצי הלוג, שהרי מידה זו ו'עבודה זו בלילה' נועדה דוקא וביחוד להאיר מתוך חשיכה במצב של 'כבתה.'

וקמ"ל מידה זו, שבמצב 'כבתה,' לא די רק להשלים ולהוסיף קצת, אלא צריך מידת חצי הלוג לחדשה ולקדשה כראוי,[22] 'פשיטא כמידה ראשונה,' שיהא פנים חדשות באו לכאן.

הדלקה והנחה שניהם עושים מצוה

נמצאנו למדים שני ענינים הפכיים[23] מחצי לוג שמן כשכבתה:

א) 'הנחה עושה מצוה,' שהרי זקוק לחזור ולהדליק, ב) 'הדלקה עושה מצוה', שהרי צריכה כל שיעור חצי לוג בזמן שמדליק, אף שבפועל, הרי ישאר מזה שמן הרבה אחר אור הבוקר!

'כן היה'

ויובן בזה סמיכות[24] הגמרא: 'אמר רבי יוחנן אמר רבי נר שכבתה,'[25] ש'לכל נר ונר' שהזכיר רבי שמעון לפני זה, זהו באופן של 'כבתה'. וגם יומתק לשונו של רבי: 'כן היה,' שלביאורינו היינו שכן אירע[26] פעם נדיר, ש'כבתה' ח"ו (שאל"כ היה לו לומר 'כן עשו', או 'כן הדליקו'?)

ולפ"ז, לא שכח רבי יהודה הנשיא אופן הדלקת המנורה כל יום, רק מאורע א' כשכבה הנר.

ואם כן, אתי שפיר שהעלים רבי במשנתינו ענין שלילי של 'כבתה,' דלא שכיח.

וי"ל שלשון 'נר ישראל' אינו רק תואר של שבח, אלא סוגית 'כבתה' מרמזת גם להדלקת 'נר ה' נשמת אדם,' כמ"ש 'ולא תכבה את נר ישראל,'[27] 'כי אתה תאיר נרי'.

---

*) לעילוי נשמת בתי הצנועה אסתר איידל כהן ז"ל.

[1]) מנחות פח.

[2]) מנחות פ"י ה"א

[3]) כלי המקדש פ"א הי"ז

[4]) י"ל שמשנתינו והרמב"ם מביאים סוטה ותודה (אף שבאמת א"צ מידה לקדשם) כתירוץ תוד"ה ורבנן (ריש פח.) שלרבנן לא עשו מידת לוג ומחצה, רק מה ש'צריך למילי טובא.'

[5]) כעין שהקשה השפת אמת לעיל בנוגע לרביעית הלוג

[6]) קרבן תודה אי אפשר בשבת ויו"ט, וגם לא בכל ימי הפסח.

[7]) אבות פ"ב מ"ב, וראה פרק קנין תורה (ששנו בלשון המשנה) 'נתקיימו ברבי ובבניו'.

[8]) והתוס' הקשו מהקטרת איברין כל הלילה, ומתרומת הדשן לפני אור היום?

[9]) בטורי אבן יומא טו. כתב: 'לאו לאפלוגי ארישא אתי'

[10]) פט. ד"ה חצי לוג.

[11]) קרן אורה, חזו"א, צאן קדשים ועוד האריכו וטרחו ליישב התוס'. להעיר מיד מלאכי, ש'תימה' בתוס' יישובו ברור.

[12]) וכן ציין בדברי נחמיה, בהגהותיו על הדף.

[13]) ומיושב קושיית מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל, שבחנוכה לא נמדד השמן שניתוסף בנס? לביאור רבינו (לקו"ש חט"ו חיי שרה) שהשמן כלה ואינו כלה, ורק בלילה שמיני כלה, לא קשיא מעיקרא, שהשמן נמדד בלילה א' ולא כלה עד ליל שמיני.

[14]) שהבזיך זהו עיקר המנורה, לא רק קישוט תפארת כפתורי' ופרחי'. דברי תורה חוקר אי עשה מנורה להדיוט בלי בזיך.

[15]) להעיר מפירוש ראב"ע וראב"ם: 'יערוך אותו' לשון 'ערך' שישער הכהן מדת השמן.

[16]) 'בן בבי ממונה על הפקיע' )שקלים פ"ה, תי"ט( נ"ל שהירושלמי לשיטתי' נגד הבבלי (אביי - יומא כג, 'ל"ל ממונה גם הדיוט יכול לתקן פתילות' (יכין) שזוהי אומנות לכוון עובי הפתילה לפי שעות הלילה), וכן נחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד.

[17]) לירוש' (שלקיץ מוסיף גסות הפתילה) חצי לוג מן התורה (יפה עינים מספרי בהעלותך) כן עשה משה בזיך נר המנורה חצי לוג. אבל 'שיערו חכמים' בבבלי משמע שהבזיך לוג, והוצרכו לשער ללילי טבת ארוכין. שבט הלוי ח"ו קדשים קצו.

[18]) ועפ"ז יתיישב מ"ש רבינו 'טעות היא בידי' (במכתב מתש"ג, נדפס בלקו"ש ח"ל ס"ע 303 ואילך. ובאג"ק במקומו) ומכל מקום מביא בשיחה (חט"ו המובא בהערה 13 לעיל), שבאמת לא טעה, כנ"ל, ששמן הנר א"צ מידת חצי לוג.

[19]) י"ל שגם כל יום תמיד השתמשו במידת חצי לוג, כדיוק לשון 'לכל נר ונר', אבל מעכב רק ב'כבתה'.

[20]) כהרשב"א (סי' עט וסי' שט) דס"ל שאין דין הטבה בלילה.

הגרי"ז מיישב דברי רש"י, ואתי שפיר לביאורינו בפנים. וחידוש 'דבר אחר...עבודה כשירה בלילה', זהו כשיטת רש"י, אבל להרשב"א כבתה בלילה אין זקוק, כדיעה ראשונה בברייתא זו, שצריך רק ליתן שמן כשיעור, שרק הדלקה עושה מצוה.

[21]) ומיושב דוחק רש"י בסדר לשון הגמרא, וכי זו ואצ"ל זו קתני? שהרי היה לו לומר 'כיון שנדשן הפתילה, נדשן השמן' (שדשן הפתילה נתערב בו)? ואתי שפיר כביאורינו, שמקור הלימוד מכלי מידת המקדש הוא מהשמן.

[22]) להעיר שלהרגצובי, כבתה בלילה אינה כשאר הדלקה שכשירה בזר, אלא צריך כהן.

[23]) ראה תורה שלמה מלואים לפ' תצוה, ומיושב הערת השפ"א שבת כב: ד"ה אר"ה, אבני נזר (או"ח סי' תקב, תקד), צ"פ (עה"ת בהעלותך ח,ג), אבן האזל (תמידין ומוספין ג,יב ד"ה אכן) איך במקדש כבתה זקוק, שהנחה עושה מצוה, הרי מדליק מנר לנר, הרי שהדלקה עושה מצוה? ואף שהדלקה מצוה, מ"מ כשירה בזר, כביאורינו ב'קונטרס הדלקה כשרה בזר'.

[24]) לא כה'ארטסקרול' שכתבוThe Gemara digresses, אלא פירושי קמפרש, שרבי שמעון מיירי בכבתה.

[25]) להעיר שכן הי' במעשה זו עצמה, שנעלם מרבי (אולי כרשב"א, שדי רק להדליק) שהעלם קושיא כבחי' 'כבתה'

[26]) והרי זה דוגמת לשון רבי 'וכן היה' (ערכין י), היינו שכן אירע שעיברו אז את השנה.

[27]) שמואל ב כא, יז.