תלמיד בישיבה
בגמ' קידושין דף ה, א: "אמר ר' הונא חופה קונה מקל וחומר . . והאמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו", והאי [היינו הארוסה בת ישראל] קנין כספו הוא". ע"כ.
ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' "והאי קנין כספו הוא"; דהנה בתוס' הרא"ש על אתר מבאר ד"כיון שמושל עלי' ומשעובדת לו מיקרי קנין כספו אפי' קנאה בשטר ובביאה".
ובה'שיטה מקובצת' עמ"ס כתובות מביא: "והאי נמי קנין כספו שקנאה בכסף קידושין שלו". ע"כ. כלומר: לאו למימר דאשה מאורסת הוי קנין של המקדש, דלא זהו הפי' ב"האי נמי קנין כספו הוא", רק בא למימר דהאי אשה ע"י קנין כספו הוא, היינו דאשה מאורסת נהיית מקודשת על ידי כספו.
[ועפ"ז לכאורה יוקשה דתאכל היא בתרומה רק אם התקדשה ע"י כסף, דרק בזה גילתה התורה דתאכל בתרומה, ומנ"ל דמקודשת בשטר וביאה תאכל בתרומה? וי"ל דבזה לומד כרש"י שם נח, א, "וקידושי שטר וביאה דמאכילין משום דאיתקשו הויות להדדי וכיון דכסף מאכיל גם שטר וביאה מאכילין". עכ"ל.
- הרי דלומד רש"י שישנו היקש אחד המקיש לכל ההויות להדדי, ולכן גם במקרה שהתקדשה ע"י שטר וביאה תאכל בתרומה, ומוכח מכאן דרש"י פי' כהשיטה מקובצת דהאי קנין ע"י כספו הוא וכו', ולפיכך הוקשה לו - במקרה שהתקדשה בשטר וכו', משא"כ לתוס' הרא"ש מעיקרא לא הי' קשה, דהרי "כיון שמושל עלי' וכו' מיקרי קנין כספו", [א"כ פשוט ד]אפי' קנאה בשטר וביאה אוכלת בתרומה].
ולכאורה דורש ביאור במה חולקים.
והנראה לומר בזה, ובהקדים חקירה הידועה (הובא בכו"כ אחרונים) בנוגע לפעולת הקידושין באשה - מה נשתנה בה ע"י הקידושין ממה שהייתה לפני הקידושין. דיש ללמדו בב' אופנים: א. נפעל בה ענין ה'איסור' לחוד - "אסרה אכו"ע כהקדש" - ותו לא; כלומר דלפני הקידושין היתה מותרת לכו"ע ועכשיו אסורה, ולפירוש זה מעשה הקידושין הינו פעולה שלילית ולא חיובית.
ב. בנוסף להאיסור שפעל בה נפעל בה ג"כ "קנין כספי וממוני", היינו ענין חיובי – שקנה אותה לו.
[ולהעיר מרשימות (חוברת קנח) "וע"י כל זה (היינו הקידושין) נעשה ב' גדרים: א. שנקנתה האשה ודוגמת זה מצינו גם בשאר קנינים. ב. ו"אסר לה אכו"ע כהקדש" וכו'". עכ"ל.
וכמו"כ בשיחת מוצש"ק פ' ראה תשל"ח סכ"ו: "וע"ד ווי מ'געפינט בנוגע צו נישואי איש ואשה אז אין דערויף זיינען דא צווי ענינים דער קנין ממון אדער בעלות אין דער ענין פון איסור אסר לה אכו"ע כהקדש". ע"כ.
הרי בהדיא דלומד הרבי דבנוסף להאיסור שבה, נפעל בה גם ענין חיובי והוא "בעלות" ו"קנין ממוני"1.
וע"פ הנ"ל יש לומר, דבהא חולקים תוס' הרא"ש, רש"י, והשיטמ"ק: רש"י והשיטמ"ק ס"ל דפעולת הקידושין באשה הוי רק לאסרה אכו"ע ותו לא, והיות ואין בה קנין חיובי ("קנין ממוני") הי' קשה לו לפרש "והאי קנין כספו" בפשטות, ולזאת פי' (כנ"ל כהשיטמ"ק) "שקנאה בכסף", היינו דהאי אשה התקדשה ע"י קנין כספו.
וחולק ע"ז תוס' הרא"ש וסובר, דבנוסף להאיסור שבה נפעל בה ג"כ קנין "ממוני", דהוא הבעל שלה, וכדבריו "כיון דמושל עלי' . . מיקרי קנין כספו", ולזאת פירש "והאי קנין כספו" בפשטות - דיש לו בה קנין כספי, וד"ל.
1) להעיר מהחינוך מצוה לה "מלבד שיש בענין הניאוף עם א"א צד גזל" - הרי שלמד דהקידושין פעלו באשה קנין ממוני, ולכן יש בזה צד גזל. ולהעיר ממחלוקת הפנ"י (בגיטין) והאבני מילואים (בקידושין) בנוגע להטעם דאין קידושין תופסים באשת איש, דהאב"מ לומד דאין תופסים היות ואסורה היא לכל העולם, משא"כ הפנ"י לומד דאין תופסין בה היות והיא כבר "נקנית" לבעלה, וכמו שא"א לקנות חפץ שכבר קנוי, כמו"כ הכא היא כבר "קנוי'" לבעלה.
[במילים אחרות: להאבנ"מ הבעיה היא עם החפצא - קניני האשה - היות ואסורה היא לו, משא"כ להפנ"י הבעי' היא בהגברא, היינו שאין קנינו קנין טוב דא"א שיחול קנינו על דבר הקנוי כבר. ונמצא דחולקים בחקירה הנ"ל בגדר פעולת הקידושין אי הוי איסור לחוד או שבנוסף לזה ישנו גם קנין "ממוני", ואכ"מ].
Download PDF