גרסינן במסכת נדרים (דף נא ע"א):

'דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן: וקדשתם את שנת החמישים שנה. שנת החמישים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמישים ואחת. מכאן אמרו: יובל אינו עולה למנין שבוע; רבי יהודה אומר: יובל עולה למנין שבוע'.

ומפרש רש"י (בד"ה "ואי אתה מונה שנת חמישים ואחת"): שלא תתחיל למנות ז' שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה, שלא תהא מונה אחת לשנת נ' ולשנה הבאה אחריה שנת נ"א שנים; אלא לשנת חמישים ואחת תהא מונה אחת, ושנת נ' עצמה נמנית ליובל שעבר שאין עולה למנין שבוע הבא כדאמרינן'.

והא דאמר רבי יהודה "יובל עולה למנין שבוע" פירש רש"י דשנת חמישים עולה לכאן ולכאן.

ופירש רבינו חננאל במסכת ראש השנה דף ט' ע"א אהא דאמרינן התם: 'ורבנן

- שנת חמישים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמישים ואחת, לאפוקי מדרבי יהודה דאמר: שנת חמישים עולה לכאן ולכאן'

- 'ולאפוקי מדרבי יהודה דאמר: שנת החמישים עולה למנין היובל ועולה למנין ז' שביעית, כלומר: זורעין ה' שנים, והיובל עולה למנין שישית, ומשמיטין השביעית'.

וצריך לומר לדברי רבינו חננאל ששנת היובל לדברי רבי יהודה היא לעולם בשנת החמישים (וליובל הבא מתחילים למנות משנת החמישים ואחת), אלא שהיא נמנית גם כן למנין שני השמיטה; ויהיה היובל הראשון שנה ראשונה של שמיטה הבאה, והיובל השני שנה שניה של שמיטה.

וכדגרסינן בתלמוד ירושלמי קידושין פרק ראשון הלכה ב' שעבד עברי יוצא בשנה השביעית למכירתו לא בשנת השמיטה, ואמר רבי חונה שההוכחה על זה כי "אם אומר את: שביעית של עולם, אם כן מה בא היובל ומוציא!" כי הרי היובל תמיד בא בשנה שאחרי שנת השמיטה. וגרסינן עלה: 'אמר רבי יוחנן בר מרייה: אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממנין שני שבוע; ברם כמאן דאמר היובל עולה ממנין שבוע, פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע".

ב. ומכל מקום צריך עיון:

דהא בתורת כהנים פרשת בהר [שנערכה ע"י ר' חייא[4]] על הפסוק (ויקרא כה, ג) "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך" שנינו: "יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע, תלמוד לומר: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, שני זרעים עולות ממנין שני שבוע, ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע", ותני לה סתמא בלי שום חולק; והא אמר רבי יוחנן במסכת סנהדרין (פו, א): "סתם ספרא רבי יהודה"!

והך מחלוקת בין רבי יהודה וחכמים דרבי חייא לא שנה (אותה בתורת כהנים), מנא ליה להתנא דהך ברייתא?

בשלמא הא דלא תניא לה על הפסוק "וקדשתם את שנת החמישים שנה", שעל פסוק זה שנינו בהברייתא שבתורת כהנים רק הא דמתקדשת מראש השנה ומאמרו של רבי יוחנן בן ברוקה (שהובא בגמרא ראש השנה שם דף ח ע"ב).

כבר מצינו בכגון דא לקמן דף יג סע"א דתניא: "רבי יונתן בן יוסף אומר: ועשתה את התבואה לשלש השנים

- אל תקרי לשלש אלא לשליש". ואילו בתורת כהנים לא תניא לה על פסוק זה אלא יליף לה מפסוק (ויקרא כה, ג) "ואספת את תבואתה" 'רבי יונתן בן יוסף אומר: מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה כונסה אתה בשביעית? תלמוד לומר: ואספת את תבואתה, אף משהביאה שליש'.[5]

אבל עדיין צריך עיון: היכן מצינו פלוגתא זו בין רבי יהודה לחכמים אם שנת החמישים עולה למנין שני שמיטה כל עיקר בתורת כהנים.

ג. ויש לומר דהיינו פלוגתא דרבי יהודה וחכמים דתניא בתורת כהנים על הפסוק (ויקרא כה, ח) "והיו לך ימי שבע שבתות שנים תשע וארבעים שנה"

- 'מנין עשה שביעית אע"פ שאין יובל? תלמוד לומר: והיו לך

..שבע שבתות שנים. ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית? תלמוד לומר: תשע וארבעים שנה, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: שביעית נוהגת אע"פ שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית".

פירוש שכשאין יובל דהיינו שלא בפני הבית אעפ"כ עושה שביעית מן התורה (שנאמר: והיו לך

..שבע שבתות שנים).

ולדברי רבי יהודה אע"פ שאין יושביה עליה שאין מקדשים שנת החמישים שנה (כדתניא בתורת כהנים על הפסוק "וקדשתם את שנת החמישים שנה

..לכל יושביה"

- 'יושביה בזמן שיושבים עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה; היו עליה אבל היו מעורבים שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה, יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר: יושביה, לכל יושביה. נמצאת אומר: כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות') לא בטלו היובלות אלא לענין זה שאין מקדשים שנת החמישים למנות בו שמיטין (וזהו "עשה יובל אע"פ שאין שביעית" כלומר עשה יובל בשנת החמישים אע"פ שאין שביעית תלוי במנין שנת החמישים להתחיל שביעית החדשה משנת חמישים ואחת, אלא מונים שנות השמיטה ברצף אחד מכיון שאין כל יושביה עליה); ונמצא שלאחר שבטלו היובלות לקדש בהן שמיטין, היובל נוהג מן התורה, ולפעמים הוא באמצע שנות שמיטה.

אבל חכמים אומרים שאין עושין יובל מן התורה אלא אם כן מקדשין בו שמיטין, ואם אין מקדשין בו שמיטין אין היובל נוהג מן התורה ולא משכחת לה יובל שנוהג מן התורה באמצע שנות השמיטה.

ומה שבבית שני היה היובל נוהג (כדתנן במסכת ערכין אודות גאולת בתי ערי חומה שנוהג בזמן היובל: "בראשונה היה נטמן יום י"ב חודש שתהא חלוטה לו, התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה, והיה שובר את הדלת ונכנס, מאימתי שירצה הלז יבא ויטול מעותיו" ומייתינן לה בתורת כהנים פרשת בהר (כה, ל)) היינו מדרבנן לדעת חכמים.

*) לעילוי נשמת אחי התמים חנוך הענדל בן הרב יהודה ז"ל, ולזכות הרה"ת שלום מרדכי הלוי בן רבקה.

[4]) וכמה וכמה מן הברייתות שבתורת כהנים הובאו בירושלמי ובויקרא רבה בכותרת: תני רבי חייא.

[5]) ויש לומר דהיינו על דרך הכלל השגור שהרמב"ם לפעמים יליף הלכות מסויימות מפסוק אחר מהא דילפינן לה בגמרא, משום דמסתברי טפי; הכי נמי לפעמים בגמרא ילפינן לה מקרא אחריתי מהא דילפינן לה בתורת כהנים, משום שרוצים להדגיש נקודה אחרת.

(וכגון בדברי רבי יונתן בן יוסף, שבתורת כהנים מביאים מקור שאפשר לאסוף את התבואה אע"פ שעשתה רק קצת לפני ראש השנה, ובגמרא המקור הוא על כך דזה תלוי בהבאת שליש).