"מ להחזיר

איתא בגמרא (קידושין ו, ב) "אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה (ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן פריך ממה נפשך – רש"י) ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנים להם תרומה ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר שחתם ברית הלוי – רש"י), מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אפילו כולהו נמי ואי קסבר לא שמה מתנה אפילו תרומה נמי לא ועוד הא רבא הוא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דאמר רבא הילך אתרוג וכו'. עכ"ל הגמ' (ורש"י).

אמנם בתור"י הזקן כתב "המסייע, שאין נותנים לו תרומה אלא מפני שמסייעם אף לזה אין נותנין אלא מפני שמחזירה", ודלא כרש"י שפי' שמה שמחזיר הוא השכר שמפני זה יתן שאר תרומותיו, אלא דהך נתינה גופא הוא בשכר זה שמחזיר תרומה זו גופא, וכן פי' התורי"ד שמדאורייתא בכל אופן שנותן התרומה חשיב נתינה אלא מדרבנן בעינן שהנתינה תהיה נתינה של הנאה גרידא בלי זה שקשור עם שכר, והכא דמחזיר הרי הנתינה הוא נתינה בלי הנאה, ולכן אסור לעשות כן מדרבנן, ומסיים ופתרון המורה לא נראה, והיינו דלא סב"ל כרש"י, וכנ"ל דמיירי בהך נתינה גופא ולא בשאר נתינות כפי' רש"י, וצ"ב במה פליגי.

וי"ל דרש"י לשיטתו דסב"ל דהטעם דיצא ידי נתינה בתרומה הוא משום דקיי"ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, וחשיב נתינה גמורה, וזה מה דרש"י מסיים בד"ה יצא ידי נתינה דלקמן פריך ממה נפשך, דרש"י גורס בגמרא "מאי קסבר וכו", דממ"נ אי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה א"כ גם במכר, קידושין ופדה"ב יהני ואם לא שמה מתנה א"כ אף בתרומה לא מהני, ונמצא בקס"ד דגמ' דזה שמהני מעמ"ל בתרומה הוא משום דשמה מתנה ונתינה גמורה היא, ולכן מה דאסור לעשות כן משום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, אאפ"ל דחסר בהנתינה כמו שביאר התורי"ד, וגם אין לומר כתור"י הזקן דמכיון דהנתינה הוא רק משום דמחזירו ולכן הוה החזרה כמו הסיוע ממש די"ל דבמסייע בבית הגרנות בשביל שיקבל התרומה אז הסיוע מגרע הנתינה כי הנתינה הוא חלף ושכר הסיוע ולכן "מוגדרת" בה.

אמנם במתנה ע"מ להחזיר, אם סוברים דשמה מתנה י"ל דפירושו דהגם דרוצה בחזירתו מ"מ הנתינה היא נתינה גמורה ואינה מוגדרת בתנאי החזרה כי הוא ענין צדדי, ולכן פירש רש"י דזה שמחזיר הוא כשכר על נתינות אחרות, ולא על נתינה זו, וגם לפירש"י ניחא מש"כ בגמרא דנראה ככהן המסייע וכו' דאינו ממש ככהן המסייע ורק אסרו משום דנראה ככהן המסייע כי בכהן המסייע הרי הוא מתנה שהנתינה הוא שכרו, משא"כ כאן דאינו מתנה להדיא דהחזרה יהי' כשכר על נתינות אחרות, משא"כ לתור"י הזקן ותורי"ד החסרון במעמ"ל הוא אותו החסרון ממש ככהן המסייע.

אמנם שאר הראשונים (הרי"ף, הרא"ש והר"ח) לא גרסו בגמרא הקושיא הראשונה דמאי קסבר וכו' היינו הקושיא דממ"נ, ועכצ"ל דבקס"ד בגמרא סברי דיש חילוק בעצם בין תרומה דמהני מעמ"ל ושאר דברים דלא מהני ואכן ביאר הר"ן דבתרומה נתינה כל דהו סגי, וי"ל דכן סברי התורי"ד ותור"י הזקן, ולכן י"ל דבקס"ד דגמרא אמרינן דמעמ"ל לא שמה מתנה, ולכן במכר וקידושין ופדה"ב דבעינן מתנה גמורה לכן לא מהני מעמ"ל דלא שמה מתנה, ורק בתרומה דהגם לא שמה מתנה מ"מ בנתינה כל דהו סגי, ולכן הגמרא מקשה רק קושיא השניה דיש סתירה בדברי רבא דהגמרא קאמר דרבא סובר שמה מתנה לגבי אתרוג. ולפי זה שפיר פירשו דאם יש חסרון בהנתינה מחמת תנאי החזרה, א"כ הגם דמדאורייתא יצא ידי נתינה דבנתינה כל דהו סגי מ"מ הוה ממש כמו כהן המסייע דחסר בהנתינה כמו כן הכא חסר בהנתינה ולכן הוה ממש כמו כהן המסייע. ודו"ק.