בב"ק דף סה, א רש"י ד"ה "משלם כפל וכו'", וז"ל: "שהרי חומש לבעלים הוא והוא שקל...". עכ"ל. ויל"פ כוונתו, דמבאר למה חומשו עולה לו בכפילו, ולא איפכא שהכפל עולה לו בחומשו [ובפרט לשיטתו דצ"ל שוה בשוה]. ולזה מבאר דחלוק דין חומש מכפל, דחומש לבעלים הוא, היינו שהוא דין ממון לבעלים, דהטעם דנתינת חומש, הוא משום דמעותיו היו בטילין אצלו. משא"כ כפל, אינו בעצם להבעלים, דהרי קנסא הוא, והגדר דקנס הוא שהגנב יחסר מממונו כפל, ולאו דוקא שתנתן להנגנב, רק שהתורה זכתה אותו קנס להנגנב, וא"כ, אי אפשר שכפילו יעלה לו בחומשו, כי הגדר דקנס הוא, שיחסר מממונו ממה שלא הי' צריך ליתן, ומכיון שצריך ליתן חומש, אי אפשר שיעלה לו עבור קנסו, כי כנ"ל הגדר דקנס הוא שלא שהנגנב יקבל, אלא שהגנב יתן [ויחסר מממונו].

אמנם, מצד זה גופא עולה לו חומשו בכפילו, כי הגדר דחומש הוא שמקבל מה שהיה יכול להרויח מממון זה [עיין לקו"ש ח"ז ויקרא ב בסופו, החשבון ע"ד החידוד], וא"כ, כשקיבל משום כפל ממון זה, הרי שקל, ומה לו אם קיבל ע"י השקעה או ע"י כפל [שגם נתינתו הוא לא מצד שבעצם מגיע לו, כנ"ל].

ושוב כתב רש"י, דצ"ל שווי החומש והכפל שוין כדי שיעלה לו החומש בהכפל, והוא משום דחומש ביסודו הוא כפרה דשבועה, והיינו אף שצריך ליתן כנ"ל משום שמעותיו היו בטילין אצלו [וכנ"ל, דלכן העיקר שהבעלים יקבל], מ"מ ביסודו הוא כפרה [דהרי זה גופא שנתן לו מעות, הרי מוכח דלא איכפת לו שמעותיו בטילין אצלו, רק דאחר שכפר ונשבע, הרי אז דייקא צריך כפרה על מעותיו שהיו בטילין אצלו], ומשום הצד דכפרה, צ"ל ניכר החומש שנותן עבור ביטול מעותיו, ובפרט כפי המבואר בלקו"ש שם הערה 19, דחומשו בעיקר הוה כפרה משום שבועה, ולכן אף שנותנו עבור ביטול מעותיו, צ"ל ניכר הכפרה שבו כנ"ל. ועיי"ש, שכתב שכפל ודו"ה הוא "עד"ז", אמנם שם הביאור הוא שבעצם הוה קנס, והא דנותנו להנגנב הוא זכיית התורה עבור ביטול מעותיו, ודו"ק דלכן הוא רק "עד"ז".

ויש להביא דוגמא ממחצית השקל, שהוא בא לכפר על נפשותיכם, דאית בהו תרי הלכות: כמות הנתינה שיהי' מחצית השקל; ואיכות הנתינה שצ"ל נתינה חד פעמית. ומבואר בצ"פ [הובא בלקו"ש חט"ז ע' 384], שמחצה"ש דין קרבן לו וגדר כפרה "לכפר על נפשותיכם", ולגבי כפרה אינו מועיל נתינה לחצאין, כמבואר בב"ק דף קי לגבי גזל הגר, ושם דף מ, א גבי כופר.

והביאור: דהכפרה תלוי' בהאיכות הנתינה ולא בכמות הנתינה, דהרי סוף סוף נתן החצי, ועד"ז הכא הרי סו"ס יש בכלל מאתיים מנה, והרי קיבל חומשו בכפילו אף כשאינו בשוה, אמנם זה רק משום הממונא דהחומש, אבל מצד הכפרה דהחומש, תלוי באיכות הנתינה שיהי' ניכר החומש כנ"ל, וכמו שאין נותנין מחצה"ש לחצאין, כמו כן אין נותנין החומש באופן שיש בכלל מאתיים מנה.