על תוד"ה 'מפרק' בשבת דף עג, ב כתב הצ"צ דרש"י בדף צה, א הביא די"א דמפרק משום קוצר, ונראה טעמו משום דבגמרא כאן נזכר מפרק אפיסקא דקוצר. ולכאורה כוונתו להא דאר"פ מאן דשדי פיסא לדיקלא חייב שתים אחת משום תולש ואחת משום מפרק, אמנם צ"ע דא"כ הלא תולש תולדה דקוצר ומפרק תולדה דקוצר וא"כ למה חייב שתים דהלא עשה ב' תולדות מאב א' חייב א' כמבואר לקמן ריש פ' הזורק וברש"י שם, וא"כ י"ל דהא דר"פ נזכר כאן הוא רק משום תולש דהוא תולדת קוצר אמנם מפרק הוא תולדת דש [או ממחק לדעת ר"ת ועיין רשב"א לקמן צה, א דתרי מפרק איתא חדא תולדה דדש בגמ' הכא וא' תולדה דממחק בגמ' התם לגבי החולב].

שו"ר שכן הקשה ב'נחמד למראה' הובא ב'שביתת השבת' במלאכת דש ס"ק ס"ח, וכנ"ל דהקו' מתחזקת יותר עפ"י מש"כ הצ"צ דבגמ' הכא הוא המקור להפי' דהתם [וא"כ אאפ"ל תרי מפרק].

ולחידודי י"ל דהרי מרא דשמעתתא דמפרק משום קוצר הוא הירושלמי [ראה גם הרש"ש בדף צה שם] והרי כתב האג"ט בריש מלאכת קוצר דלפי הירושלמי תולש הוא אב כמו קוצר [וכ"מ באו"ז] ונמצא מאן דשדי פיסא דדקלא עשה אב דתולש ומפרק תולדת קוצר.

והנה בריטב"א הח' לעיל בד"ה 'אימא אף משום זורע' ס"ל [בדעת רש"י] דאין אומרים כולן מלאכה אחת הן ואינו חייב אלא אחת לגבי אב ותולדת אב שני אף דב' האבות מעין א' הן ולדוגמא הזומר והזורע חייב שתים משום דהזומר הוא תולדת נוטע אף דהזורע והנוטע אינו חייב אלא א' ואף אי עביד הזומר והזורע והנוטע בהדי הדדי חייב א' עיי"ש, וא"כ בנדו"ד אי סוברים דתולש הוא אב א"כ המפרק והתולש חייב שתים. אמנם הכא איירי במעשה א' ואולי אז אינו חייב אלא א', וכנ"ל כ"ז לחידודי, ועצ"ע.