וא"כ נראה עד"ז, שאם נתווסף ב"פיטום" הבהמה, שבוודאי אין זה שינוי, כיון שהוי הוספה באותו חלק הבהמה והוי חלק ממנה (לא רק שהוי דבר חדש ה"טפל" ובטל להבהמה, אלא היא נכללת ממש בהבהמה שהיתה לפני זה).

ועד"ז נראה בדברי החי' הרי"ם בסוגייתינו, המבאר שיטת רש"י הסובר דלר"א הוי השינוי רק "להא מילתא" (להדין דדו"ה), הגם שמזכיר ע"ד סברת השו"מ, מ"מ בביאור ר"א נראה שמדגיש הנקודה הנ"ל, דטלה ונעשה איל הוי "שינוי" (ולא רק הוספה) .

ובשיטת הסמ"ע שכתב בסי' שסב סקי"ז, דריבוי הגיזה או הולד שייך להגזלן לשיטת הראשונים (וכבר תמה עליו ה'נתיבות' שם, דאפי' נתפטמה או נתגדל הטלה אינו של הגזלן), הרי כותב שם "אין בו שינוי כלל", וכפי שמבאר ב'אמרי משה' סי' לב שכוונת הסמ"ע (אינו בדין "שינוי" קונה, אלא) היא מפאת דין ד"תקנת השבים", אבל בוודאי "הוספה" אינה נחשבת ל"שינוי", ובפשטות "שינוי" במקצת אינו נחשב לשינוי4.

ולכן נראה פשוט יותר ללמוד, שכוונת ר"א הוא ד"טלה ונעשה איל" הוי שינוי משום שמשתנה לגמרי. וכן נראה שלומד הרבי בזה בלקו"ש חכ"ז (עמ' 1 הע' 9, וכן בעמ' 3 בפנים ובהע' 36) כשמבאר הא דגם להרמב"ם (הלכות מעשה הקורבנות רפט"ז) הפוסק דנדר טלה לא יביא איל לכתחילה, ואין אומרים "בכלל המרובה מועט", משום "איז אין א קרבן גדול ניט נכלל א קרבן קטן. און ס'איז מובן דער חילוק צווישן דעם און דאס וואס מ'זאגט יש בכלל מאתיים מנה: דארטן איז עס דאך אן ענין שבמציאות, שבכלל מאתיים יש מנה במציאות, משא"כ בנדו"ד, ווען ער איז מקריב א שור איז אין דעם ניטא אן עגל". ובהע' 9 בענין זה כתב "וראה ב"ק (סה, ב) טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו...". והיינו, דלא רק דענין השינוי הוא בזה שנעשה דבר חדש לגמרי, אלא שהשינוי הוא באופן שאין כאן המציאות הקודמת.

[ועד"ז בא"ד החי' הרי"ם ע' 14 "...גם בזה שייך שהטלה נאבד דאין כאן עוד טלה כיון שנעשה איל"].

ובמילא נאמר דחידוש דר"א ד(כמו דמוצאים בדיני קרבן) דאיל הוא מציאות בפ"ע, עד שאין כאן טלה, לכן הוי "שינוי בידו", אבל וודאי כשהשינוי הוא "בכולו" או מצד השם שמבטא שינוי בכל הבהמה או שבמעשה, אז יש כאן שינוי בכל הבהמה[1].

(וכן "הזקינה" הוי שינוי בכל הבהמה, אלא דשם פשוט יותר, ד"ניכר" השינוי בכל הבהמה בכמה עניינים, משא"כ בנעשה איל הוא חידוש יותר, דאינו ניכר שינוי זה. וראה שטמ"ק צ"ו). ויש להאריך ואכמ"ל.

1) לא ברורה לי כוונתו, בתחילה מוכיח ששינוי במקצת נחשב לשינוי, ולבסוף מבאר שאין זה שינוי ממש כו' (לרש"י), ולגמ' בדף צו לא קיי"ל כן. והפוסקים החשיבו לשינוי רק משום שינוי השם.

2) ובאמת גם בר"ח מצינו למימר שאינו חולק בזה, אלא שסובר: א) שינוי דממילא לא הוי שינוי (רש"י). ב) דבר העומד מלכתחילה להשתנות (כמובא בשטמ"ק). אבל בר"א נראה שזה מוכרח כדלהלן.

3) ועד"ז נראה בשיטת הרמב"ם ב"אין שמין לגזלן", דיכול הנגזל לתבוע החפץ "כששמו עליו", דאין שבירה מהוה "שינוי" (אלא שמועיל לגבי הדין שאין אומר הש"ל, וכמבואר במפרשים ובגר"ח הלוי).

4) ועד"ז המובא ברעק"א כאן, בביאור קושיית ר"א על ר"ח ותי', וקושיית הגמ' על רב ותי' בביאור הא', דמבאר, "אטו תורא גנבי מינך", דשבח הפיטום שייך להגזלן (וכן בתחילת ביאור השני דמובא שם, מפורש אודות "פיטום", ושם לומד שאינו שייך להגזלן וכותב "...אם אמרי' דגבי פיטום אינו בכלל שבח גזילה", דמשמע דבביאור הא' סובר דהוי בכלל "שבח גזילה"). שהכוונה שם מצד הביאור דתקה"ש, ועד"ז בפנ"י שם.

5) ויומתק יותר מה שנעשה איל הוי שינוי, אף שמטלה לפילגס אינו שינוי, וכן מפילגס לאיל, כיון ששינוי זה באופן שאין בו ממציאות הקודמת כלל, הוא רק כשנעשה איל והיה בתחילה טלה.