פסחים ד, א: "והשתא דקיי"ל דלכו"ע אור אורתא הוא, מכדי בין לר"י ובין לר"מ חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית, וכ"ת זריזין מקדימים למצות, נבדוק מצפרא", ע"כ.

ובאחרונים נתקשו טובא בקושיית הגמ' וניבדוק בשית, שהרי מבואר בגמ' לקמן (ו, ב) דהבודק צריך שיבטל, ובשעה שש כבר א"א לו לבטל, כמבואר שם בגמ' דלבתר איסורא דלאו ברשותא קיימא א"א לבטלו, ותקנו חכמים לבטלו מיד אחר הבדיקה כדי שיזכור לבטלו, וא"כ האיך קס"ד שלבדוק בשש בשעה שכבר אסור בהנאה וא"א אז לבטלו.

ותינח לשיטת רש"י והר"ן - דבזמן המשנה עדיין לא היתה התקנה שהבודק צריך שיבטל, כמו שכתב הר"ן במתני לבאר מה שכתב רש"י "בודקין: שלא יעבר עליו בבל יראה ובל ימצא", - שפיר מובן קושיית הגמ' ונבדוק בשית, שהרי קושיית הגמ' היא על מתני' דקתני בודקין אור לי"ד - ואמאי - ונבדוק בשית. אבל לתוס' ושאר ראשונים דסב"ל דמתני' איירי שמבטל אחר הבדיקה, קשה מהו הקס"ד שיבדוק בשעה שית.

ועי' בצל"ח, שדחק לבאר דקושיית הגמ' היא אליבא דרבי יוסי הגלילי, דסב"ל דחמץ מותר בהנאה כל שבעה, ומ"מ אית ליה הא דאור לי"ד בודקין החמץ כמבואר לקמן (כח, ב) בתוס' ד"ה "רבי שמעון", וא"כ לר"י הרי יכול לבטלו אף בשעה שש, ולכן קשה א"כ מדוע בודקין דוקא אור לי"ד ולא בשית. ועד"ז ביאר גם ה'אור חדש' דקושיית הגמ' היא אליבא דר"ש לפי שיטת תוס' שם, דסב"ל דחמץ מותר בהנאה אפילו מדרבנן עד הלילה, ושפיר מצי לבטל בשית, עיי"ש.

ועי' בחת"ס שנטה מדרך הנ"ל, וביאר, דקושיית הגמ' ונבדוק בשית, לאו דוקא בשית ממש, אלא קודם שעת הביעור דרבנן באופן שיכול לבטל אחר הבדיקה, והא דנקיט הש"ס ונבדוק בשית ולא נחית לדקדק בזה כל כך, הוא משום שעיקר כונת הש"ס היא אקושיא שניה - "נבדוק מצפרא". ועי"ש שסיים ששמעתי רבים מהבילים בזה, על כן כתבתיו, עיי"ש.

והנה כשמעיינים בשו"ע רבינו, רואים שדרך אחרת היתה לרבינו בפי' הגמ', ולא הוצרך לדחוק כנ"ל באחרונים. דהנה כתב רבינו הזקן סי' תלא סי' ה' וז"ל: "וזמן בדיקה זו, מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחילת שעה ששית, כדי שישלים כ"א בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז', כמשפט האמור בתורה וכמ"ש בסי' תמ"ה, אלא לפי שביום רוב בני אדם וכו'". עכלה"ק. הרי רואים שמפרש קושיית הגמ' כפשוטו, דשעה ששית דוקא (ולא כמו שמבאר החת"ס), וכן אליבא דכו"ע (ולא כמו שמבואר בצל"ח ואור חדש כנ"ל), וכן חזינן שלומד דעיקר קושיית הגמ' היא הקושיא הראשונה - שנבדק בשית, ולא הקושיא השניה נבדק מצפרא (ולא כמו שמבאר החת"ס). אבל א"כ, הרי הדרא קושיית האחרונים לדוכתא, דהאיך יכול לומר דמן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחילת שעה ששית, והרי צריך לבטלו, ובשעה זו הרי א"א לבטלו כנ"ל.

אבל כד דייקית שפיר, חזינן שכבר מיישבו רבינו בלשונו הזהב, בזה שמוסיף וכותב וז"ל: "מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחילת שעה ששית, כדי שישלים כ"א בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה וכמ"ש בסי' תמ"ה", עכלה"ק.

ובמילים אלו מבאר ומתרץ אדמה"ז קושיית האחרונים הנ"ל, והוא, דהנה בפשטות לומדים קושיית הגמ' ונבדוק בשית, דהיינו כיון שאינו אסור אלא מחצות ואילך, מדוע א"כ הצריכו חכמים להקדימו כולי האי ולבודקו בלילה שלפניו. וממילא מובן מדוע נתקשו בו האחרונים, דהרי א"א לבטלו באותו זמן.

ועל זה מפרש רבינו הזקן, שאין הפי' כנ"ל, וקושיית הגמ' היא, שיותר טוב לבדוק החמץ בשעה ששית, מכיון שע"י כך יכול להשלים כ"א בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה. והיינו דקושיית הגמ' היא, דהרי יותר טוב לבדוק בשעה ו', שע"י זה הרי מבערו כמשפט התורה, ועי"ז הרי יש כמה מעלות (א) שמקיים המצוה כמשפט התורה, (ב) ועוד יותר, שעי"ז הרי אינו עובר על כל רגע ורגע באיסור עשה של תורה, שציונו להשבית החמץ מחצות ואילך כמו שמבאר אדמה"ז בסי' תמה, מכיון שעסוק בביעורו (וי"ל שזה כוונת אדמה"ז שמציין לסי' תמה). ועפ"ז לא קשה מהבודק צריך שיבטל, דמכיון שיותר ראוי לקיים הבדיקה בשעה שישית, פשוט שאין כאן סברא להקדימה לפני זה מטעם שלא ישכח לבטלו. ובשלמא אי בעצם אין כאן מעלה לבדוק בשעה שישית, וכל קושיית הגמ' היא רק מדוע להקדימו כולי האי לבדוק בשית, אז מובנת קושיית האחרונים, דהא לאחרו לשעה שישית, הרי אי אפשר, שהרי הבודק צריך שיבטל.

אבל אי הפי' בגמ' הוא כפי שמבואר בשוע"ר כנ"ל, פשוט שאין להקדימו משום דין שהבודק צריך שיבטל. דזה פשוט, דהא דתיקנו חז"ל לבטלו מיד אחר הבדיקה משום דילמא פשע ולא מבטל ליה, הוא רק עכשיו שבודקין בליל י"ד, ולכן תיקנו ג"כ שיבטל, שעי"ז יש לנו סיוע שיזכור לבטלו, אבל אין הכי נמי באם היה יותר טוב לבדוק בשעה שש, אז ודאי לא היו מתקנים לבטלו מיד אחר הבדיקה, והיו צריכים למצוא אופן אחר מתי לבטלו, אבל להקדים הבדיקה ולמנוע קיומה בזמן יותר מתאים ונכון - משום ביטול, ודאי לא היו עושים, וממילא מובנת בפשטות קושיית הגמ' ונבדוק בשית, ולא קשה כלל קושיית האחרונים.