שבת ו, ב, "אמר מר אבל ים ובקעה והאסטוונית והכרמלית אינו לא כרה"י ולא כרה"ר, ובקעה אינו לא כרה"י ולא כרה"ר והא תנן הבקעה בימות החמה רה"י לשבת ורה"ר לטומאה בימות הגשמים רה"י לכך ולכך אמר עולא לעולם כרמלית הויא ואמאי קרי לה רה"י לפי שאינה רה"ר רב אשי אמר כגון דאית לה מחיצות וכן [הא דאמר] עולא א"ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכו' מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין". ע"כ. וברש"י ד"ה 'רה"י לשבת' כתב "דלאו הילוך רבים" כו', עיי"ש.

וצ"ב דאם להקס"ד ס"ל לתנא דמתניתין שבקעה היא רה"י ובפשטות בקעה אין לה מחיצות [דרק ר"א מוקים לי' כך כדלקמן, וע"ד רב בקעה מצא וגדר וכו'], א"כ למה לא מקשה הגמ' לעיל מיני' דתנא דברייתא דד' רשויות ס"ל דרה"י הוא דוקא ב[ד']מחיצות א"כ הו"ל להקשות ממתני' דטהרות, או עכ"פ לומר לאפוקי מהאי מתני' ולא רק לאפוקי מר"י דשתי מחיצות, ולמה נטר עד בקעה להקשות מבקעה אבקעה.

וי"ל בהקדם דיוק דברי המקשה דחוזר עמש"כ ובקעה אינו כרה"י ולא כרה"ר, ולכאו' הול"ל בקיצור מיד איני והא תנן או רמינהו וכיו"ב, אלא די"ל דהגמ' בכלל לא איירי בדיני בקעה וכו' איזה גדר רשות יש להם [רק לקמן בדף ז, א כשמפרש הברייתא "והכרמלית" קאמר אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו, עיי"ש ברש"י דידעינן שהוא כרמלית] והכא רק ידעינן שבקעה אינה רה"י ואינה רה"ר, ועל כן לא יכולים לקרותה לא רה"י ולא רה"ר ועל זה מקשה ממתניתין דטהרות דקרי לה רה"י, היינו דהקושיא היא רק על מה שקורין אותו רה"י, אמנם הגמ' ידעה היטב שאין לו גדר רשות היחיד ממש וע"ד הלשון רה"י ורה"ר לגבי טומאה שמשמעותן הם רק מקום מוסתר ומקום גלוי, ולכן כתב רש"י הטעם דלאו הילוך רבים ולכן שייך לקרותה רה"י כי הוא דומה יותר לרה"י [ולא איירי בדיוק מה דינו ואולי יש בו חומרות של רה"י], ולפי זה אין מקום להקשות כמו שהקשו באחרונים דלכאורה אף אי איכא שם הילוך רבים לאו רה"ר הוא משום דהוא בבעלותו של היחיד, דכנ"ל לא איירי כאן בגדרי הרשויות, ורש"י רק מבאר מדוע דומה יותר לרה"י דיכולים לקרותה רה"י הוא [מלבד דשייך ליחיד] דלאו הילוך רבים.

וע"ז מתרץ עולא לעולם כרמלית היא, ולכאורה יש לדייק מה הלשון "לעולם" [והרי ידעינן שהוא כרמלית משום שאינו כרה"י ואינו כרה"ר], אלא הביאור הוא דמכיון דעד השתא לא איירינן מה גדר בקעה ורק עכשיו בהתי' עולא "מחדש" דהוא כרמלית לכן קאמר "לעולם", וטעם אומרו שהוא כרמלית הוא מפני שעתה מובן למה "קרי לה" רה"י כי כרמלית יכולין לקרותה רה"י כי הכא ויכולים לקרותה רה"ר כי התם [ח, ב] ומתני' וברייתא לא קשיין אהדדי, אמנם ר"א מחדש דבכדי לקרותה רה"י צ"ל שיהי' לו גדר רה"י ממש וממילא איזה דין שהוא תוצאה מזה שהוא גדר רה"י, וא"כ ע"כ איירי דאית לה מחיצות.

ובזה יומתק מש"כ רש"י בד"ה 'לעולם כרמלית היא', "דהזורק לתוכה מרה"ר אינו חייב" ומה בעי לומר בזה, והרי דיני כרמלית מבוארים לקמן בברייתא, והרי כשמפרש המשנה לא קאמר דרה"י היא דאם זורקין לתוכה יהא חייב, אלא דכנ"ל דלגבי המשנה עצמה לא איירינן בדין רה"י ממש, ורק עולא אומר שהוא גדר ודין כרמלית ממש והיינו דקא מפרש דהזורק לתוכה אינו חייב [ומ"מ יכולים לקרותה רה"י כנ"ל], אמנם ר"א מתרץ דבכדי לקרותה רה"י צ"ל שיהי' בו [איזה] דין רה"י ממש, ועל כן קאמר שיש לו מחיצות ואז הדין דהזורק לתוכה חייב [בניגוד לכרמלית דאמר עולא שיש לו דין כרמלית דהזורק לתוכה אינו חייב].

אמנם כנ"ל אף לר"א אין בקעה זו דין רה"י רגילה דהכא בטהרות עסקינן ולא במס' שבת וקרי לה רה"י, ועל כן מיירי בקרפף דאית בי' תרווייהו דין כרמלית לענין טלטול ד"א בתוכה ודין רה"י דאורייתא דהזורק לתוכה חייב [עיין היטב לשון רש"י ד"ה דאית לה מחיצות] דאע"ג שחסר בהדין מחיצה דלא הוקף לדירה ועל כן יש בו דין כרמלית אפילו הכי מחיצה היא שיהי' בו דין רה"י מה"ת, ובזה יומתק נמי לשון רש"י ד"ה 'כדעולא' "דאמר מחיצה היא לקרות רה"י" דדי במחיצות שלו ליקרא רה"י דכנ"ל אף לר"א איירינן הכא במה שקורין אותו רה"י. ויש להאריך בזה עוד בביאור הגמ' לקמן ותן לחכם ויחכם עוד כי קיצרתי.