בגמ' שבת עג, ב: "אמר ר"פ האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים א' משום תולש וא' משום מפרק". ורש"י פי' דמפרק הוא תולדה דדש משום דכמו שבדש הוא מפרק התבואה מהשבולת כמו"כ כאן מפרק התמרים מן הענף. ובתוד"ה 'ואחת' כ' בשם ר' שמואל שמפרק הקליפה העליונה מן התמרים כמו בדש שמפרק התבואה מן השבולת. וצ"ע למה ר' שמואל לא ניחא לי' בפרש"י.

ונראה דנחלקו בעיקר הגדר של דש במה שיש לחקור אם דש הוא להוציא ולגלות האוכל "ממקום שנתכסה בו" כלשון אדמו"ר הזקן בסי' שה סעי' כח וכנראה שהמקור לזה הוא מדברי רש"י בדף צה, א ד"ה 'מפרק' וכן משמע מרש"י בדף עד, א ד"ה 'וליחשב' עי"ש וכן הוא במאירי "אין מפרק אלא מוציא דבר ממקום שנסתר שם" או דילמא עיקר ענינו הוא לנתק האוכל מן המקום שנתגדל בו ולא נוגע אם הי' מכוסה או מגולה במקום גידולו כדמשמע מלשון רש"י כתובות ס, א ד"ה 'מפרק': "הנותק דבר ממקום שגדל בו". ועי' בזה ב'אגלי טל' -דש סק"ב ושביתת השבת פתיחה לדש אות ה וראה פס"ד להצ"צ או"ח סי' שיט אות ה.

ויש לחקור עוד אם גדר דש הוא להוציא ולנתק האוכל מן פסולת או דילמא לא נוגע אם הי' מחובר לפסולת. דבחי' המיוחסים להר"ן כתב בשם ר' יהונתן דדש הוא "להוציא הבר מן הפסולת שעליו, והא דקא חשיב דש וזורה ובורר אע"פ שדומין זל"ז דכולם להסיר הפסולת כו' לפי שאין מעשיהן שוין ואינן בבת אחת". ועי' באגלי טל זורה סק"א אות ז ד"ה 'ע"כ'. מיהו בגמ' ע"ג, ב' בסופו לא הוזכר דש בהדי זורה ובורר ומרקד שענינן הוא להפריד פסולת מן האוכל וצ"ע.

ובר' חננאל כתב לחלק בין בורר לדש, דבדש שובר ומפרק הקליפה המחוברת לאוכל אבל גם לאחר שדש הן עדיין מעורבין, ובזורה ובורר ומרקד הוא מפריד האוכל מן פסולת הזו שאינה מחוברת להאוכל. ועד"ז נמצא בערוך עי"ש. ועי' בארוכה בשביתת השבת בביאור החילוק בין בורר לדש, וראה פס"ד שם. אמנם מפשטות לשון הר"ח יוצא דהקליפה המחוברת להאוכל היא בגדר "פסולת" עכ"פ, אבל אולי י"ל דמה שזה פסולת הוא לאו דווקא רק שהעיקר להפריד האוכל ממקום שהי' מחובר בשעת גידולו.

ועי' בלשון אדמו"ר הזקן שם שג"כ הזכיר שהשבולת היא פסולת, אבל מגדיר את זה שהם "שני דברים חלוקים זה מזה ושייך לומר שמפרק דבר אחד מתוך דבר אחר", דמשמע דלא צריך שיהי' בגדר פסולת דווקא.

ונראה להוכיח דאדמו"ר הזקן סובר דבדש לא צ"ל מפסולת דווקא ממש"כ בסי' שכ סעי' ו דמותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך קדרה משום דהוי אוכל מאוכל, ושם בסעי' ח כתב דאם הפירות אינן ראוים לאכילה אסור לסוחטן לתוך קדרה משום דהוי מפרק וגם הוא בורר אוכל מפסולת. הרי דרק בפירות שאינן ראוים לאכילה הוא בגדר בורר מפסולת אבל פירות שהם ראוים לאכילה אינו בגדר בורר כלל כ"א דש לבד, ולתוך קדרה אינו חייב משום דש משום דאינם "שני דברים חלוקים" כמ"ש בסי' שה. (ומלשון אדה"ז בסי' שכ סעי' ו משמע דמותר אפי' אינו אוכלו לאלתר, וצ"ל שהמיץ היוצא מן הפרי - ונכנס לקדרה - נחשב כמין אחד של אוכל עם הפרי, דבלא"ה למה לא יהי' בגדר בורר אוכל מתוך מין אחר של אוכל דחייב עליו משום בורר בסי' שיט סעי' ה ועי' בזה).

ועי' לקמן קמד, א בענין לחלוב עז בשבת, דתוס' (ד"ה 'חולב') נקטו משום דש והר"ן ורשב"א נקטו משום בורר ועי' במש"כ בזה בפס"ד להצ"צ סי' שיט אות ה.

ועפכ"ז י"ל דר' שמואל סבר דגדר דש הוא להוציא הדבר ממקום שנתכסה בו ובלא"ה לא שייך דש ולכן לא ניחא לי' בפי' רש"י. ושיטת רש"י היא דרב פפא סבר דגדר דש הוא לנתק הפרי ממקום גידולו ולכן הוא חייב על מה "שהשיר התמרים" מן הדקל. או דסבר שדש הוא לפרק הפרי מחיבורו לפסולת כנ"ל, וגם כאן כשהפרי מחובר להענף אינו ראוי' לאכילה והמלאכה היא לפרק הפרי ממקום חיבורו לפסולת (ומלאכה זו שייכת גם אם הענף תלוש מהעץ דעדיין צריכים לנתק הפרי ממקום חיבורו להענף). ומש"כ רש"י במקומות אחרים שהשבולת הוא לבוש וכיסוי כו' הוא לאו דווקא גדר המלאכה או הוא לא אליבא דר' פפא שבסוגיין.

והביאור בזה, רש"י ור' שמואל נחלקו איך להסתכל על מעשה הדישה, שהרי בדישה האמת הוא שהשבולת אכן מכסה החטה וגם נכון שבמעשה הדישה צריך לשבור ולפרק השבולת מחיבורה להחטה כמ"ש בר"ח. אלא דנחלקו מהו העיקר, דר' שמואל סבר דיש להסתכל על המציאות כמו שהיא בדישה שבמשכן ושם מדובר בחטה המכוסה בשבולת ומשם יש ללמוד דרק בכגון דא ישנה מלאכת דישה אבל בפרי שלא מכוסה במקום גידולו אינו בגדר דש, אבל רש"י סבר דמסתכלים על התכלית של המלאכה ובדישה תכליתה של המלאכה היא לשבור השבולת ולהפרידה מהפסולת המחוברת אליה וזה שייך גם בהשרת תמרים אף אם לא ישנה קליפה ע"ג הפרי. ועי' עד"ז במועד קטן ב, ב בתוד"ה ד"ה 'קא' בביאור מחלוקת רבה ורב יוסף שם דתלוי אם הולכים אחר דמיון המעשה או הולכים בתר מחשבתו וכוונתו.

ויש להעיר בזה מדין פירוק קטניות משרביטן כשהשרביט אינה ראויה לאכילה באו"ח סי' שיט בט"ז סק"ד, ואדמו"ר הזקן בשו"ע שם סעי' ט פסק דאם ניתקו הקטניות מערב שבת אע"פ שעדיין מונחות בגוף השרביט אין בזה משום מפרק, אבל בסידור פסק דגם בכה"ג יש איסור מפרק. ועי' מש"כ בזה בחי' צ"צ בסוגין ובביצה פ"א ובביאור דבריהם בקצות השלחן סי' קכו סעי' ג ובבדי השלחן שם.

והפרי מגדים מש"ז שם הביא הסברא דיש איסור מפרק אפי' אם ניתקו מבעוד יום, וכתב דמזה יש להביא ראי' דלא שייך מפרק כשהוא בגלוי במקום גידולו שהרי בנד"ד כבר ניתק ממקום חיבורו ומ"מ יש איסור מפרק, ובהכרח לומר דהוא משום שהוא עדיין מכוסה בתוך קליפתו ושייך מפרק בין אם מחובר לקליפה או ניתק מהקליפה.

ולפ"ז י"ל דיוצא מזה נפקא מינה לדינא במחלוקת רש"י ור' שמואל הנ"ל, דרש"י סבר דגדר מפרק הוא ניתוקו ממקום גידולו כמ"ש בכתובות שם ולא נוגע אם מכוסה או לא דגם בהשרת תמרים מהענף ישנה מלאכת מפרק ולכן לשיטתו אם ניתקו הקטניות משרביטן אין בהן משום מפרק, אבל ר' שמואל סבר דגדר מפרק הוא להוציא האוכל ממקום כיסויו ולשיטתו לא נוגע (כ"כ) אם מחובר להקליפה או לא.