בפסחים ה, ב: "ושמע מינה הבערה לחלק יצאת". ועי"ש ברש"י ותוס' - דיוצא מדבריהם לכ' דלרש"י ופי' ראשון בתוס' אף למ"ד ללאו יצאת ולאו אב מלאכה היא, מ"מ אסור גם ביו"ט. אבל ריב"א (בתוס') ס"ל דלא היה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליה. עיי"ש.

ולביאור שיטתו אפשר להעיר מלקו"ש חי"א ע' 34 ואילך, בשיחה הידועה בגדרי איסור מלאכה ביו"ט - דהותרה או"נ, האם הפי' דכל המלאכות נאסרו ביו"ט כבשבת אלא שאו"נ הוא סיבה המתרת, או דלכתחילה לא נאסרו מלאכות שלצורך או"נ, והיינו שגדר איסור מלאכה ביו"ט שונה ממלאכות בשבת.

ועיי"ש בהע' 14 שמביא ל' המשנה (ביצה לו, ב) "אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד". ועיי"ש גם בהע' 34. דעפ"ז אפ"ל דנחלקו אם גדר השביתה בשבת ויו"ט שווים, וראה ל' רש"י בשבועות טו, ב ד"ה אין בנין "ויו"ט נמי שבתות מקרו". דאי גדר איסור מלאכה בשבת ויו"ט שוים, אפשר למילף יו"ט משבת לכל איסוריו ולא נאמר דלא ילפינן יו"ט הקל משבת החמור; אבל א"נ דלכתחילה לא נאסר או"נ ביו"ט והוא קל מאיסור מלאכה בשבת, א"א למילף שביתתו משבת החמור. וכ"ז להע' בעלמא דמובן דאפשר לחלק.

וביותר יש להעיר מלקו"ש חי"א עמ' 70 הע' 49 במה שנאסר איסור תחומין גם ביו"ט לצורך או"נ: "...כי להיות שבכתוב (בא יב, טז) נאמר "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש גו'" - היינו שהתורה התירה מלאכה לצורך או"נ - אין ללמוד מזה תחומין שאינם בגדר מלאכה - ולכאורה עדיין דורש ביאור במה שונה איסור תחומין מאיסור מלאכה? ועפ"י המבואר בפנים שתוכן ענין איסור תחומין שונה מאיסור מלאכה מובן".

דעפ"ז אפשר לומר גם להיפך שכדי לומר שמכיון שהבערה שלא נק' בשם מלאכה הותרה ביו"ט, צריך לבאר שחלוק גם תוכן מלאכת הבערה, ובזה תלוי מח' רש"י וריב"א הנ"ל אם חלוק הוא בתוכן.

אבל צ"ע אם אפשר לומר כן, דלא מצינו שהבערה תהי' חלוקה בתוכן משאר המלאכות, וכן יש להעיר מהשיטות דס"ל דמחמר הותר ביו"ט, דלכ' עפמ"ש בההער' נצטרך לומר גם בזה שחלוק מחמר לא רק בזה שלא נקרא בשם מלאכה אלא גם בתוכנו, ויעוין ב'אפיקי ים' ח"ב סי' ד'*.