תלמיד בישיבה
איתא בגמ' ב"מ יד, א: "אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין, עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו, משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו".
ובתוס' ד"ה עד שלא החזיק בה - "תימה היכי מיירי, אי גם לא נתן מעות פשיטא . . ואי כשנתן מעות, אמאי יכול לחזור בו, הרי קרקע נקני בכסף, אם לא נעמיד באתרא דלא קני בכספא. ועוד, משהחזיק אינו יכול לחזור, אבל באחריות יכול לחזור בו, ואמאי יכול לחזור בו כיון שנתן המעות והחזיק כמשפט. ועוד חזקה דדייש אמצרי לא אשכחן...".
ופי' ריב"א דמיירי כגון שקנאה בקנין גמור כגון בחליפין ולא נתן מעות עדיין, ועד שלא החזיק בה - פי' שלא הלך לארכה ולרחבה ולא סמכה דעתיה - יכול לחזור בו, משהחזיק - שהלך לארכה ולרחבה, וסמכה דעתיה - אינו יכול לחזור בו. אבל באחריות (אף שהחזיק בה) יכול לחזור הואיל ולא נתן מעות, ויש עוררים הואיל וסופו לשלם מעותיו, השתא שהם בידו, יעכבם.
ובמהדורא בתרא של המהרש"א בד"ה עד שלא החזיק, עומד על קושיית התוס' "ועוד משהחזיק . . באחריות אמאי יכול לחזור, כיון שנתן המעות והחזיק כמשפט".
ובלשונו: "למאי דאסקי אדעתייהו השתא דאיירי בחזקה גמורה כמשפט, לא היו צריכי להזכיר נמי שנתן מעות, דודאי חזקה גמורה לחוד נמי קני. אלא (למה מזכיר "שנתן המעות"?) דע"כ דאיירי נמי בנתן מעות, דרישא דעד שלא החזיק כו' לא מיתוקמא אלא בנתן מעות ובאתרא דלא קני בכספא...", עכ"ל.
וביאור דבריו - למה מזכיר תוס' 'נתן מעות', הרי רק בזה שהחזיק כמשפט הוא קנין גמור, ולכאורה מספיק הקנין שלא יחזור גם כשקנה באחריות? ומתרץ, שאה"נ, ונתן מעות הוא לאו דוקא, ורק מפני דע"כ ברישא איירי בנתן מעות, גם בסיפא מזכיר התוס' נתן מעות.
אלא דלפי דבריו דקושיית התוס' עומד גם כשלא נתן מעות, צריך ביאור בתירוצו של התוס' - דבאחריות אף שהחזיק יכול לחזור, מכיון דלא נתן המעות, ויש עוררים, השתא שהמעות בידו יעכבם, ואמאי יכול לחזור בו, הרי החזיק כמשפט?
ודוחק לומר שבההו"א חשב תוס' שאף שלא נתן המעות, היה בכלל "חזרה", ובמסקנא הוא מחדש דבשלא נתן מעות הוא רק בכלל "עכוב", - כי חידוש זה אינו תלוי בתירוצו של התוס', והי' יכול לתרץ זאת מיד על קושייתו1!
ובפרט שרש"י בפירושו כבר הביא סברא זו של "עיכוב", אף שלשיטתו כבר עשה חזקה גמורה, ומסתמא שתוס' ידע מפירושו גם בההו"א?
וקושיא זו הוא בנוסף על זה שמעמיד דברי התוס' "כיון שנתן מעות" בלאו דוקא?
ובכל אופן היה נראה לפרש התוס' באופן פשוט יותר.
ובהקדם שתוס' ידע דבשלא נתן המעות, גם כשהחזיק חזקה גמורה, אם יצאו עוררין על השדה,יכול הלוקח לעכב הכסף.
ותוס' מתחיל בשאלה "היכי מיירי, אי כשגם לא נתן המעות, פשיטא דיכול לחזור?", ולהעמיד בשלא נתן מעות כבר מופרך לגמרי מהתחלת התוס', ואינו צריך עוד פירכא.
"אלא בשנתן מעות, אמאי יכול לחזור, הרי קרקע נקנית בכסף?", אלא דקושיא זו אפשר לתרץ בדוחק עכ"פ דמיירי "באתרא דלא קנו בכספא", ולכן קושיא זו אינה מספיקה להתוס', ושואל עוד "משהחזיק אינו יכול לחזור, אבל באחריות יכול לחזור, ואמאי יכול לחזור כיון שנתן המעות והחזיק כמשפט?
"כבר נתן המעות". ואינו יכול לעכב המעות, "והחזיק כמשפט" - כבר קנה בחזקה גמור, ולמה יכול לחזור.
ומתרץ התוס' דבאמת מיירי שלא נתן מעות וכו'.
1) או להקשות קושיא זו אחר תירוצו של ריב"א ולתרץ דמכיון שלא נתן המעות עדיין, לכן יכול הלוקח לעכב המעות.
Download PDF