בגליון העבר (עמ' 51) הקשה הת' ש.ז.פ. "דבשו"ת מהר"ם בר ברוך ח"ג סי' שצ הקשה, דהרי בשבת נתנה התורה ולמ"ד תחומין בשבת דאורייתא היאך חזרו לאחורם י"ב מילין ויצאו חוץ לתחום, ותירץ דענני הכבוד שהיו מוקפין בהם נחשבים כמחיצת בנ"א, עיי"ש.

ולכאו' קשה איך הייתה רה"ר במדבר בזמן שהיו ישראל שרויים שם הרי כל המקום מוקף מחיצות וזה לכאו' הי' צריך להיות דין של רה"י ולא רה"ר. וא"כ איך לומדים דיני הוצאה רה"י לרה"ר".

והנה זה ודאי דאם הפי' הוא שהעננים הם מחיצות כפשוטם קשה כנ"ל, אבל זה אינו.

דהנה במס' עירובין נה, ב איתא, דמחנה ישראל שממנו למדו מדת תחומין מה"ת הי' י"ב מילין (שלש פרסאות) על י"ב מילין, וזה לא הי' תלוי בענני הכבוד כ"א בגודל מחנה ישראל. שדבר זה - התחום (כמו כל מלאכות שבת) אנו לומדים ממצב בנ"י במדבר. אלא שהיו מוקפים ענני הכבוד בגלל טובת הקב"ה לבנ"י.

והשואל שאל "למ"ד בשבת ניתנה תורה לישראל היאך חזרו לאחוריהם י"ב מילין" וע"ז תירץ שם "לא קשיא דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא מוקפין היו בענני כבוד [והוי כמחיצה] בנ"א". והראה מקום לעירובין מג, ב, שמסופר שם על "נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום, אמר ליה רב חסדא לרב נחמן נחמיה תלמידך שרוי בצער אמר לו עשה לו מחיצה של בנ"א ויכנס".

והביאור בכ"ז הוא פשוט, כל זמן שבנ"י היו במדבר כולל מעמד מ"ת הם היו מוקפים בענני הכבוד. וכשחזרו בנ"י לאחוריהם י"ב מיל גם באותו רגע - באופן חד פעמי - נתרחבו ענני הכבוד כך שבנ"י לא היו ולו לרגע אחד מחוץ לענני הכבוד. ובשביל אותה פעם בודדת היו העננים מעין מחיצה בשביל בנ"י, ועי"ז לא יצאו בנ"י מהתחום אפי' לרגע אחד. ודבר זה הוא מעין סיפור הנ"ל שבגמ', שע"י בנ"א "נתרחב" התחום, ומחיצת בנ"א איננו דבר הרגיל, והרי זה יוצא מן הכלל ובתנאים מסויימים כהמשך הגמ' שם.

ובתשובה שם ממשיך "ואע"ג דעננים של עכשיו אינם נחשבים כממש, [עננים שלהם שאני] שהקיפן הקב"ה להגן מפני האומות ובכל מקום שהיו הולכים היו ענני הכבוד עליהם", כלו' שלמרות שבד"כ עננים אינם נחשבים כממש וא"כ איך השתמשו בהם בתור מחיצה ע"ז השיב שם שהיות והיו להם תכונות מיוחדות, הנה זה הועיל בשביל אותו פעם, וכסיפור הגמ' הנ"ל*.