א. ברש"י (ריש גיטין) ד"ה המביא גט ממדינת הים כותב: "כל חו"ל קרי ליה מדינת הים בר מבבל כדאמר לקמן (ו, א)".

ובמפרשים ביארו שרש"י מפרש מדוע המשנה נוקטת הלשון "מדינת הים" ולא סתם חו"ל כיון שבזה באה למעט את בבל, שדינה כא"י, אמנם בתוס' ביארו (ד"ה ממדינת הים) שמדינת הים הכוונה למקום רחוק, ובא למעט רקם וחגר שאליבא דת"ק לא צריך לומר בפ"נ אף שזה חו"ל.

ומפשטות לשון רש"י שכ' כל חו"ל קרי ליה מדינת הים משמע שלא למד כתוס'.

ולכאורה יש להבין:

א. מה שכתב רש"י בסתמא דהמשנה ממעטת בבל ובבל דינה כא"י אינו מובן דהא לקמן (דף ו') היא מחלוקת מפורשת ושמואל ס"ל דבבל כחו"ל (ומש"כ באחרונים שגם שמואל מודה שבתוך בבל אין צ"ל בפ"נ ודינה כא"י, ורק משם לא"י דינה כחו"ל לא מוזכר בפירוש ברש"י).

ב. עוד יש לעיין, דבגמ' שם איתא: "איתמר נמי אר"א אמר ר"ה עשינו עצמנו בבבל כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל" ופי' רש"י "אבל מעיקרא לא", היינו שאף להשיטה דבבל כא"י, הר"ז רק לאחרי שבא רב לבבל, א"כ יש להבין האיך כ' כאן רש"י שמדינת הים שכ' במשנה אינה כוללת את בבל הא המשנה נשנית קודם שבא רב לבבל.

ג. כמו"כ יש להבין דבעצם ביאור תוס' מוכרח הוא, שהרי שיטת ת"ק היא שאף רקם וחגר - שהם מחו"ל - דינם כא"י, וכמבואר בגמ' (ד, א), דס"ל דסמוכות אין צ"ל בפ"נ, וא"כ מדוע רש"י היה צריך לפרש שמדה"י בא לאפוקי מבבל [ויותר מזה, מלשונו משמע שכל חו"ל דינה כמדה"י (וכמ"ש לעיל) וא"כ האיך מתאים עם פשט הגמ' שלת"ק אף רקם וחגר אינם כמדה"י].

ב. והנה על הקושיא (דלעיל) שבגמ' משמע שבבל כא"י רק לאחרי שרב בא לבבל, (וא"כ האיך כתב רש"י שהמשנה אינה כוללת בבל כמדה"י) כעי"ז הקשו התוס' על רש"י שם (תוד"ה מכי אתא) שבגמ' הקשו על שיטה זו - שבבל כא"י מכי אתא רב לבבל - ממתני' שעכו הוא הגבול הצפוני דא"י, ובבל הרי לצפונה דא"י. ולפרש"י (שבבל כא"י, רק מכי אתי רב לבבל) מה יש להקשות מהמשנה שנשנית קודם שבא רב לבבל.

והנה בצפע"נ (הל' גירושין פ"ג ה"י) כתב ליישב קושיית התוס', דבעצם התקנה דבפ"נ "היה כך דבא"י תקנו דלא צריך ואז אף אם ישתנה הדבר ג"כ א"צ, ובחו"ל תקנו דצריך ואז אף אם ישתנה הדבר ג"כ צריך ובבל לא היה בכלל התקנה אך היכא דצריך צריך והיכא דלא צריך ל"צ".

ובביאור דבריו י"ל דתקנת בפ"נ לא היתה שבכל מקום שיש חשש (דלשמה או שאין מצויים לקיימו) צריך לומר בפ"נ, וממילא זה ישתנה מזמן לזמן שלעיתים מקום זה יש חשש ומקום אחר אין חשש ולפעמים להיפך אלא התקנה היתה שבא"י לא צריך לומר בפ"נ [וזה מה שכתוב במשנה בפירוש דהמביא גט בא"י אינו צריך שיאמר בפ"נ], ובחו"ל צריך לומר, וממילא גם אם תשתנה המציאות ובמקום מסויים בחו"ל לא יהיה כל חשש, עדיין תשאר תקנת חכמים שצריך לומר בפ"נ בחו"ל (וכן להיפך בא"י) ורק בבבל לא תיקנו כלום ומחד אינה נכללת בתקנה דחו"ל שצריך לומר בפ"נ ומאידך גם לא בתקנה דא"י שאין צריך לומר, וממילא שם יהיה תלוי במציאות אם יש מקום לחשש או לא.

וזו הכוונה במחלוקת אי בבל כא"י או כחו"ל דהיינו האם המציאות עכשיו (דזמן הגמ') מצריכה שיאמרו בפ"נ או לא, אבל לא נחלקו אי בבל בעצם חו"ל או א"י דודאי בבל אינה כחו"ל ואינה כא"י ועפ"ז מובן מה שהקשו מהמשנה שמפורש שעכו כחו"ל וכ"ש בבל שהיא צפונית וכיון שכך אף אם יש מקום לומר שנשתנה המציאות מכי אתא רב לבבל (הרבה אחר כתיבת המשנה) מ"מ אם לבבל יש דין חו"ל הרי אף שנשתנה המצב, מ"מ לעולם צ"ל בפ"נ וע"ז תי' הגמ' "לבר מבבל" שלבבל אין דין חו"ל (אך גם לא דין א"י) והמחלוקת היא אם יש סיבה וטעם לומר בבבל בפ"נ.

ג. ולפי"ז יש לומר שרש"י למד שהמשנה דנה בעיקר התקנה דהיינו איזה מקום לעולם חייבים לומר בפ"נ, ואיזה מקום לעולם לא חייבים ולא רק בחיובים זמניים והמחלוקת בין ת"ק לר"ג, אי רקם וחגר צ"ל בפ"נ הכוונה האם זה נכלל בתקנה שנתקנה על חו"ל או בתקנה שנתקנה על א"י (אע"פ שסברות המחלוקת תלויות בחשש דלשמה וכו' מ"מ המחלוקת עצמה היא אם דין רקם וחגר כא"י ממש או כחו"ל ממש).

ומעתה יוסרו מאליהם הקושיות דלעיל (אות א') דכוונת רש"י שכל חו"ל קרי ליה מדינת הים כוונתו כפשוטו שכל מה שהוא חוץ לארץ היינו שאין דינו (לענין זה) כא"י ה"ה כמדינת הים ולבר מבבל דאע"ג שהוא חו"ל היינו שאינו א"י מ"מ אינו מדה"י וכדמפורש בדף ו שנחלקו אי יש לומר בפ"נ או לא הרי שאינה לא כמדה"י ולא כא"י.

וא"כ מובן א. שרש"י כ' בפשטות שבבל אינה מדה"י אף שלקמן נחלקו בזה, כי לקמן נחלקו ורק אם בזמן ההוא יש לומר בפ"נ או לא, אך לכ"ע אינה כמדה"י.

ב. ומובן בפשטות שאף שרק "מכי אתא רב לבבל" אין צריך לומר בפ"נ, מ"מ ודאי גם בזמן המשנה לא היתה בבל חלק ממדה"י.

ג. ומובן גם מה שרש"י לא ביאר כתוס' שמדה"י בא לאפוקי רקם וחגר כיון שאין זה אמת לפרש"י דרקם וחגר לא יצאו מתורת מדה"י אלא שהם ממש חלק מא"י (ובמילא וגם אם תשתנה המציאות לא יצטרכו לומר בפ"נ) רק בנוגע לבבל שייך לומר שהמשנה באה לאפוקי שאינה בגדר דמדה"י אע"ג שאינה נכללת בא"י.

ואף שבסברות החילוק יש להאריך הרבה מ"מ הרי לנו פשט נחמד בפרש"י מיוסד על דברי הרוגוצובי.