א. בגליון תתקט (עמ' 36) דייק הרב ש.ד.ל שי' מדברי אדה"ז בשלחנו (סי' שמז ס"ו) דלענין חפץ המונח בידו של אדם למעלה מי"ט ברה"ר יש הבדל - גם לגבי האדם עצמו - בין הנחה על ידו או עקירה מידו דנחשבים עקירה והנחה במקום פטור, לבין עקירה והנחה שע"י עמידת ועקירת גופו דנחשבים עקירה והנחה ברה"ר, מחמת זה שגופו נעקר או נעמד ברה"ר עצמה עיי"ש.

ובגליון שלאח"ז (תתקי עמ' 55) כתב הרב י.מ.וו שי' דאכן דברים אלו מתאימים לשיטת הרשב"א (בסוגיין ה, א), אלא דכבר כתב כ"ק אדמו"ר הצ"צ (בחידושיו על הסוגיא) ששיטת אדה"ז בשלחנו אינו כן, אלא דלשיטתו הרי לגבי האדם עצמו אין חילוק בין אופני עקירה והנחה, ובכל מקרה הרי החפץ נחשב מונח (או נעקר) מרה"ר (ועיי"ש איך שהצ"צ הקשה מסברא על שיטת הרשב"א והשאירו בקושיא).

(ובגליון שלאח"ז (תתקיא עמ' 25) כתבתי ביאור בדא"פ איך שדברי אדה"ז שמהם דייק הרב ש.ד.ל כסברתו, יכולים להתפרש באופן שלא יסתרו להבנת הצ"צ בדברי אדה"ז.)

ולכן הי' תמוה לי מאוד מה שבגליון שלאח"ז (תתקיב 29) כתב ש.ד.ל עוד הפעם להגן על הביאור שלו בשיטת אדה"ז בשלחנו, בלי להתייחס כלל לדברי אדמו"ר הצ"צ, אשר כתב - כנ"ל - ששיטת אדה"ז בשלחנו אינו כן!?

ולכאורה הרי ההסבר היחיד שיכול להיות לזה הוא, אשר סובר שטעינו בהבנת דברי הצ"צ, ושבאמת לא כיוון הצ"צ למה שכתבנו. וא"כ הרי אדרבא, שיכתוב ויבאר דברי הצ"צ באופן שונה מהנ"ל, באופן שיתאים עם הביאור שלו בדברי אדה"ז!

ב. והנה חוץ מהדיוק העיקרי שלו מדברי אדה"ז בשלחנו (אשר כנ"ל כבר כתבתי בזה ביאור בדא"פ איך שאין הכרח בדיוק זה), תומך דבריו גם ע"ז שאדה"ז מזכיר סברא זו לעיל מיניה בקו"א (סי' הנ"ל סק"א) בביאור שיטת התוס' עיי"ש.

אמנם אף שלכאו' צדקו דבריו בזה - שאדה"ז הזכיר סברא זו שם - הר"ז היתה רק בביאור שיטת התוס' בעירובין שהביא שם בריש דבריו, אשר כתב עליו שם ד"לא קיי"ל הכי"! (אלא דבכדי לתרץ שיטת התוס' דשם, שלא יוקשה עליו כל ההוכחות שהביא (בהמשך הקו"א) נגד מה שיוצא מפשטות דבריו, מזכיר סברא זו בביאור שיטתו).

ג. ועוד הוכיח כדבריו מהא דכתב אדה"ז בסי' שמו סי"א (בחצע"ג) דלהאומרים שיד האדם למעלה מי"ט הוא מקו"פ, אז יכול אדם לעמוד על אסקופה - שהיא ספק כרמלית וספק רה"י - וליקח המפתח עבור הדלת מיד נכרי העומד בכרמלית כשידו למעלה מי"ט, ואח"כ גם אין צריך להסיר המפתח מחורו שבדלת לפני שיפתחנה - לרה"י - אם החור הוה ג"כ למעלה מעשרה "כיון שכל העברת המפתח הוא דרך למעלה מעשרה"; והרי מוכח לכאו' שגם לגבי האדם עצמו הרי למעלה מעשרה הוה מקו"פ כ"ז שלא עקר או הניח ברגליו, ושלכן לא נחשב שהמפתח הי' בהכרמלית כלל.

אמנם באמת י"ל דהא דמותר שם הוא משום שלא הי' שום הנחה כלל בהכרמלית, דהרי לקחו מידו של הנכרי - שהוא למעלה מעשרה וא"כ אינו נחשב כרמלית לשיטה זו - והניחו בחור הדלת אשר גם הוא למעלה מעשרה בלי שיונח כלל בהכרמלית ע"י העמדת ידו.

ולכאו' כן משמע ממה שמסיים שם "אבל כשיוצא מבהכ"נ וסוגרו אסור להוציא עמו המפתח דרך מעלה מעשרה לתוך חלל שתחת המשקוף ולהטמינו שם בחור שהוא למעלה מי', כיון שנחה קצת בידו, לפי שלגבי עצמו אינו מועיל מה שמוציא למעלה מעשרה כמ"ש שם". הרי לנו להדיא דבמקום שכן נח בידו קצת אף שהוא למעלה מעשרה אכן לא קיים ההיתר הנ"ל (ובאשר לדברי אדה"ז בסיום הקו"א הנ"ל בדעת התוס' בענין הנחת כיסו ע"ג בהמתו אם היא גבוה מעשרה, עדיין אינו ברור לי כוונתו בזה.).

כל הנ"ל כתבתי בהערכת חשיבות הכותב הנ"ל שי' ובמח"כ וכו', אבל תורה היא וכך היא דרכה כידוע.