תלמיד בישיבה
הגמ' בגיטין (ג, א) מקשה על דברי רבא "ליבעי תרי..אבל הכא דאיתחזק איסורא וכו'" ומתרצת הגמ' "בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי כדר"ל דאמר ר"ל עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד (דלא חציף איניש לזיופי. רש"י) ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן". ע"כ.
וצלה"ב מהו הגדר של נחקרה עדותן בב"ד ומהו פעולתו כאן בדיוק, וכן צ"ב הסבר רש"י "דלא חציף איניש לזיופי".
בש"ך (חו"מ סי' מו סק"י) מסביר דהא דאמרי' דמה"ת א"צ קיום למדים מזה שעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וזהו טעמו, משא"כ הקצוה"ח [שם סק"ה] חולק ע"ז וכותב שהטעם לכך שמה"ת א"צ קיום אינו מפני שנחקרה עדותן בב"ד שא"כ קשה שלא שבקת חיי לכל ברי' (שכ"א יוציא שטר על חבירו עם עדים ויאמר שאי"צ קיום מפני שנחקרה עדותן בב"ד), רק "הטעם הוא מפני שלא חציף איניש לזיופי ובמילא ליכא שום חשש של מזויף ולהכי אי"צ קיום" ומוסיף עוד שגם אליבא דהרמב"ם (הל' עדות פ"ג ה"ד) שסובר שמדרשה "דמפיהם ולא מפי כתבם" אין חתימת עדים בשטר מועלת כ"א מדרבנן א"כ ודאי סובר ג"כ שכל הטעם אמאי אי"צ קיום מה"ת אינו מטעם שנחקרה עדותן בב"ד[29].
והנפק"מ בדבריהם יהיה במקרה של שטר הכתוב בכת"י ששם א"א לומר עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד; אליבא דהש"ך שכל הטעם שאי"צ קיום היה מטעם שנחקרה עדותן בב"ד א"כ כאן שא"א לומר כן צריך קיום מה"ת, משא"כ אליבא דקצוה"ח שכל הטעם היה מסברא שלא חציף איניש לזיופי א"כ גם כאן עדיין הסברא עומדת במקומה. אמנם לכאורה צלה"ב לשיטת הש"ך שהטעם הוא מפני שנחקרה עדותן בב"ד איך יכולין לומר בכלל שנחקרה עדותן בב"ד והרי איכא חשש דמזויף ואיך אפשר לומר לשיטתו דאע"פ שיתכן שחציף איניש לזיופי מ"מ עדים החתומים נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד?
ב. וצ"ב מהו שיטת רש"י בענין זה, ולכאורה יש לפרש זה בב' אופנים; דבפשטות כשכתב רש"י לא חציף איניש לזיופי פירושו שמטעם זה אמרי' שא"צ קיום שאין לחוש למזויף שזה לא שכיח, וראי' לזה מהא דאמרי' עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, ובאם היה חשש מזויף לא היו אומרים כן.
ובאמת מובא באחרונים שיש לבאר שגם הריטב"א כאן בהסוגיא סובר כן, והוא שהקשה הריטב"א כאן ע"ז שמביאים דברי ר"ל כאן להוכיח שמה"ת א"צ קיום מפני שעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד והקשה הריטב"א שלכאורה צלה"ב מה הקשר כאן בדברי הגמ', הרי ר"ל לא איירי כלל בשטר שאינו מקויים שהוא טוען מזויף רק איירי בנוגע להגדת העדים עצמם שלאחר קיום השטר אינם יכולים לחזור לומר מבודין היינו וכיוצא בזה, וא"כ מה הראי' מר"ל הכא, ומתרץ הריטב"א (בתירוץ הא') שמסתימת לשון ר"ל שם משמע שקאי גם על שטר שאינו מקויים דסתמא קאמר עדים החתומים על השטר וא"כ מזה ראי' שמה"ת א"צ קיום, שאם צריך אכתי יש לחשוש - ולפי"ז יוצא שלשיטתו עצם הטעם אמאי לא צריך קיום מה"ת הוא משום דלא חציף איניש לזיופי וזה שנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד הוא רק ראי' והוכחה לזה.
אמנם אולי יש לפרש דברי רש"י באו"א ע"ד דברי הש"ך אבל ביתר ביאור, והוא שבאמת שיטת רש"י הוא שהטעם שמה"ת א"צ קיום הוא מפני שנחקרה עדותן בב"ד, וזה שכתב רש"י דלא חציף איניש לזיופי פי' דאף אם תרצה להקשות דהיכי אמרינן דהטעם שא"צ קיום הוא מפני שנחקרה עדותן בב"ד והא איכא החשש של מזויף (וכהקושיא הנ"ל) ע"ז תירץ רש"י לומר שבאמת אין סברא לחשוש למזויף היות שלא שכיח דלא חציף איניש לזיופי, דהיינו שבאמת הטעם למה א"צ קיום הוא מפני שכבר נחקרה עדותן בב"ד, ואין מקום לחשוש לזיוף לפי שלא חציף איניש. וכעין מ"ש הפנ"י בנוגע להקושיא דאיך מביאים ראי' כאן מדברי ר"ל הא ר"ל לא איירי בטענת מזויף כלל רק בהא דאמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ומתרץ שבאמת כאן בהגמ' אין שום סברא כלל לחוש למזויף ולא דנין כלל בזה שזה הוי דבר שלא שכיח והחשש כאן הוא לטענה אחרת שיוכל לפוסלו, כגון שהיה שום תנאי ולא נתקיים או שהיה פקדון בידו וכיוצא בזה, וע"ז מביאים דברי ר"ל שנחקרה עדותן וכו' ע"ש.
וא"כ כמו"כ יש לפרש כאן אליבא דרש"י שאין אנו דנין כלל בנוגע למזויף שזה לא שכיח וזהו מה שרש"י בא לומר דלא חציף איניש לזיופי, ורק חוששין על טענה אחרת, והטעם שא"צ קיום הוי מטעם שנחקרה עדותן בב"ד.
ג. ולפי"ז נבין גם דברי הגמ' לקמן ד"מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשי'", ולכאורה צ"ב מה סברא היא זו דבשלמא לעיל בדברי רבה ששם השקו"ט בנוגע לטענת הבעל שלא נכתב הגט לשמה א"כ שפיר מתרצי' "מידק דייק", פי' דבודק שפיר לידע שברצון מגרשה ולא יבוא ויערער עוד וא"כ עכשיו אין לחשוש שבודאי דק שפיר דלא אתי לאורועי נפשי', אבל כאן בדברי רבא שהחשש הוא שיטעון מזויף, היינו שלטענת הבעל השליח לא קיבל הגט מיד הבעל מאחר והיה מזויף או שהוא בעצמו זייפו שרוצה לקלקלה, א"כ מה שייך תו לומר שמידק דייק הא הוא עצמו זייפו ואפי' אם קבלה מאחר עדיין אינו יודע מזה לדייק בהכי, וכדהקשה הפנ"י?
ולפי הנ"ל מובן שכאן לא דנין כלל בנוגע למזויף שחשש זה לא שכיח כלל, רק חשש אחר וע"ז שפיר מתרצת הגמ' שמידק דייק (וכן כתב הפנ"י לתרץ על קושיתו).
אבל אם נפרש דברי הגמ' כבתחילה שהטעם למה א"צ קיום מה"ת הוא מפני דלא חציף איניש לזיופי, א"כ בפשטות אנו דנין על החשש של מזויף ורק מטעם דלא חציף לא חיישינן בפועל, א"כ זה שהגמ' אומרת אח"כ ורבנן הוא דאצרוך בפשטות הוא על אותו החשש ששקו"ט עד עתה, וא"כ קשה מה מתרצת הגמ' מידק דייק. ואולי אפשר לתרץ שזה שכתב רש"י לעיל בלשמה שדק שפיר לידע "שלא יבא ויערער עוד", פי' על כל דבר דהיינו בכל דבר שיוכל הבעל לבוא ויערער שפסול ויגרום עי"ז ריעותא להשליח, ע"ז מדייק השליח בתחילה ובזה נכלל גם מזויף.
ד. אבל עדיין קצת קשה לבאר כן בדברי רש"י, שמזה שכתב "נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד - דלא חציף איניש לזיופי" משמע שהטעם שיכולין לומר נחקרה עדותן בב"ד הוא רק מצד הסברא של לא חציף איניש ובלא"ה לא היו אומר כן, וא"כ משמע מזה לכאורה שהטעם על מה שא"צ קיום בפועל הוא מפני שליכא חשש דמזויף מאותו הסברא וכאופן הא' הנ"ל.
ולכן נראה לפרש דברי רש"י באו"א קצת מכפי הנ"ל והוא שזה שמה"ת לא צריך קיום טעמו הוי בצירוף שני הטעמים יחד, דהיינו שמוכרחים לומר הסברא של לא חציף איניש לזיופי וגם זה שנחקרה עדותן בב"ד ודוקא בצירוף שניהם אמרי' שא"צ קיום, אבל בחדא בלא חברתה לא סגי. והטעם הוא שכשאמרי' הסברא דלא חציף איניש לזיופי, היינו שיש חזקה שאינו מזויף - עדיין הרי הוא עומד בפנינו וטוען מזויף וא"כ צריכים אנו ראי' ברורה להוציא מידו וזה שסתמא לא חציף איניש לזיופי אינו ראי' ברורה, ולכן צריכים להטעם שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ יש כאן ראיה ברורה - עדות, ולאידך בהטעם שנחקרה עדותן בב"ד לחוד ג"כ לא סגי דמה יועיל לעניננו הרי זהו מה שאנו דנין כאן שיתכן שאי"ז כלל כ"א חספא בעלמא, ולכן זקוקים לשניהם יחד כדי להסביר מדוע א"צ קיום מה"ת.
ובמילא מובן ג"כ עוד דבר, שלכאורה אם נאמר שרק מטעם דלא חציף איניש לזיופי אמרי' שא"צ קיום, קשה מפני מה אנו צריכים כלל לזה שנחקרה עדותן בב"ד? אבל לפי הנ"ל מובן שאין הפי' שרק מפני הטעם של מזויף א"צ קיום רק בצירוף שניהם ביחד אמרי' כן.
ולפי"ז אפשר ג"כ לפרש דברי הש"ך הנ"ל, דזה שפליג עם הקצוה"ח ולא רצה לבאר שמטעם דלא חציף גרידא א"צ קיום אינו לפי שסובר שהטעם הוא רק מפני שנחקרה עדותן בב"ד, אלא בצירוף של שניהם ביחד, ולכן סובר שבהמקרה של כתב בכת"י צריך קיום מה"ת לפי שלא שייך לומר שנחקרה עדותן בב"ד, פי' היות וצריכים שניהם ביחד וחדא בלא חברתה לא סגי, א"כ במקרה זה שאין לנו אלא הסברא של לא חציף איניש לזיופי בלי שנחקרה עדותן בב"ד יצטרך קיום מה"ת. ולפי"ז מתורץ ג"כ קושיא הנ"ל על הש"ך דאיך אמרי' לשיטתו שזה שנחקרה עדותן בב"ד פועל שא"צ קיום הא עדיין יש חשש של זיוף ואיך הדין דנחקרה עדותן פורך חשש זה ולפי הנ"ל מובן בפשטות.
1) אבל ידועה שאלת הרמב"ן על דברי הרמב"ם אלו שם בש"ך ועוד מהגמ' הכא שלא משמע כדבריו ועי' בחי' החת"ס כאן ובחי' ר"ח הלוי שם מה שרוצים לחלק בין שטר קנין ושטר ראי' ולפי דבריהם לכאורה אי"ז ראי' שיתכן שגם כאן סובר הרמב"ם שזהו הטעם למה אי"צ קיום מה"ת שאיירי בשטרי קנין ע"ש.
Download PDF