כתב אדה"ז בסי' ת"מ קו"א סקי"א לענין ישראל שיש בידו חמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות, וז"ל: "דיכול למוכרו ולבערו אף שאינו שלו, והטעם משום דגזילת הנכרי אין בה איסור אא"כ נתכוין לגזלו ממש עמ"נ שלא להחזיר דמי הגזילה, אבל אם הוא רוצה לשלם לו דמיו אינו עובר משום לא תגזול אלא משום לא תחמוד כדאמרינן בפ"ק דבב"מ ה, סע"ב ועיי"ש בתוס' ומפרשים, וכיון דגבי לא תחמוד כתיבי רעך אין איסור בשל נכרי"1, עכ"ל עי"ש.

ויל"ע במה שמציין כאן "לבב"מ ה, סוע"ב תוס' ומפרשים", דאם כוונתו בזה דאינו עובר משום לא תגזול אם משלם דמיו, צ"ב דהיכן מבו' כן בסוגיא "בתוס' ומפרשים".

ואם כוונתו בזה שעוברים משום לא תחמוד אפי' כשנותן דמים גם צ"ב, דהרי בגמ' שם איתא "לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו". והתוס' בסנהדרין כה, ב. (ד"ה מעיקרא) ביארו בב' אופנים, א) כן הוא האמת, דליכא לא תחמוד אם נותן דמים, ורק כשאינו משלם הוא דקא עובר ב) רק לאינשי משמע כן, אבל באמת עוברים אפי' כשנותן דמים.

ומתוך קושיית התוס' בב"מ שם "תיפוק לי' מלא תגזול" וכן בקושיא השני' שם "והא כי יהיב דמי נמי חמסן הוה" הבינו האחרונים (מהרש"א, מהרמ"ש, פנ"י, ועי' מהר"ם) דהתוס' כאן ס"ל כאופן הא' דכן הוא האמת, דלא תחמוד שייך רק כשלא נותן דמים, ואם משלם דמים אינו עובר משום לא תחמוד, וא"כ קשה לומר דמציין אדה"ז לתוס' דילן כמקור שעוברים משום ל"ת כשנותן דמים.

והגם שיש אחרונים2 שהבינו בדברי התוס' בב"מ שיש לא תחמוד גם כשנותן דמים, אבל לכאו' עדיפא הו"ל להביא מדברי התוס' בסנהדרין שם, או בב"ק סב, ב. (ד"ה חמסן) דשם מבו' בהדיא בדבריהם דעובר משום ל"ת אפי' כשנותן דמים, ואמאי מציין לתוס' בב"מ שאינו ברור שיטתו בזה ואדרבה וכו', כן צ"ב מש"כ "תוס' ומפרשים" דלמי הכונה ב"מפרשים" - ובדרך כלל בקו"א לא נמנע מלהביא שמות הראשונם והאחרונים, וא"כ יל"ע מי הם ה"מפרשים".

ואולי י"ל שבא בזה להזהיר למען לא יקשה קושיית האבנ"ז.

דהנה האבנ"ז (או"ח סי' מד, וסי' שכה) הק' על דברי אדה"ז אלו (דאינו עובר משום לא תגזול כשמבער החמץ כיון שהוא רוצה לשלם דמיו) "דכיון שאינו משלם המעות תיכף ודאי עובר בלא תגזול, דלוקח ע"מ לשלם לאו גזלן הוא, זה כשמשלם תיכף, אבל בגוזל עתה לשלם לאחר זמן וודאי חשוב גזלן דמ"מ עכשיו גזלן הוא" (סי' שכה אות יב עי"ש).

והנה בסוגיא בב"מ קאי לענין שומר שכופר בפיקדון, וחשבינן שמא עיניו נתן בה ולקחו לעצמו ורוצה ליתן דמים, והנה שם שלח יד בשעת השמירה, ורוצה לשלם דמים אח"כ בשעת גביית הפיקדון, וע"ז אמרי' בגמ' דלא חשוד אממונא, דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו, והקשו בתוס' "וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול", כוונת קושייתם: דאם לא תחמוד הוא רק בדלא יהיב דמי נמצא שהוא גזלן, ותיפוק לי' שהוא אסור גם בלי לא תחמוד. ומכח קושיא זו הוכיח המהרש"א דדעת התוס' דאם יהיב דמי ליכא משום לא תחמוד, דאל"כ לא קשה קושייתם, שהרי אם יהיב דמי יהי' עובר על לא תחמוד בלי לא תגזול, ולא נוכל להקשות תיפוק לי' משום לא תגזול.

ועתה אם ננקוט כהאבנ"ז דעדיין קא עובר משום לא תגזול בדיהיב דמי בכה"ג שלוקח עכשו ומשלם לאח"ז, א"כ נופלת ראיית המהרש"א דעדיין נוכל לומר בדיהיב דמי עובר משום לא תחמוד וגם משום לא תגזול, ושפיר יש להקשות תיפוק לי' משום לא תגזול - וע"כ שהמהרש"א הבין בדברי התוס' דליכא לא תגזול בדיהיב דמי אפי' לאח"ז, ודו"ק. [ועדיין אינו מוכח דלכו"ע אם משלם תיכף ליכא לא תגזול, ואם יש לא תחמוד ליכא לקושיית התוס', ודו"ק. ויש עוד אופנים בהבנת התוס'].

וכן מקושיא השני' של תוס' "והא כי יהיב דמי נמי חמסן הוה", וגם מכאן הוכיחו המהרש"א ומהרמ"ש דהתוס' ס"ל כאן כאופן הא' דאם נותן דמים ליכא לא תחמוד, דאל"כ קשה מלא תחמוד גופא, וע"כ דכן הוא האמת וליכא לא תחמוד, והנה להאבנ"ז עדיין יקשה מלא תגזול גופא - דהרי בכה"ג נמי עובר משום לא תגזול דהרי משלם לאח"ז ואלא ע"כ דס"ל להתוס' דליכא לא תגזול אפי' אם משלם לאח"כ וכמו שיש להוכיח מתוך קושיית התוס' דליכא לא תחמוד בכה"ג, כן יש להוכיח דליכא לא תגזול ודו"ק.

וע"כ דהמהרש"א ומהרמ"ש הבינו בדעת התוס' דאפי' אם משלם לאח"ז אינו עובר משום לא תגזול, ואלי י"ל דזהו כונת אדה"ז "עי"ש בתוס' ומפרשים" דכונתו למפרשי התוס' - דמשם מוכח דליכא לא תגזול אפי' אם נותן דמים לאח"ז, ודו"ק, ועצ"ע בכ"ז, ובוודאי יעירו ויאירו.

1) הנה באם יש לאו דלא תחמוד כשחומד מעכו"ם - הוא ספיקת הפרמ"ג או"ח סי' תר"ד במשבצות סק"א, ובאדה"ז כאן מבו' בהדיא דאין איסור בשל נכרי דרעך כתיב, וכ"כ במנח"ח מצוה לח' אות ח' ועי' בהמצוין שם.

2) ראה באוצר מפרשי התלמוד.