בהמשך למ"ש הרב יל"ש בגליון הקודם (עמ' 27 ואילך) בביאור פלוגתת רבה ורבא שתלוי האם דנין על ההוה או על העתיד וביאר זה לפי שיטת רש"י ודעמי' "שהחשש (של שלא לשמה) הוא אצלנו עכשיו", אבל זה לא יתאים לשיטת התוס' ודעימי' שהחשש בלשמה הוא שמא יבוא הבעל ויערער, עיי"ש שביאר בטוטו"ד.

הנה ברצותי להוסיף שאולי נוכל לומר ע"ד ומעין זה גם לפי שיטת התוס' שהחשש בלשמה הוא שמא יבוא הבעל ויערער.

דהנה בין ב' החששות של ערעור הבעל, אם יערער שנכתב שלא לשמה או אם יערער שהוא מזויף, הנה יש בזה מה שאין בזה. מצד א' הערעור שהוא מזויף הוא יותר טוב מהערעור שנכתב שלא לשמה, מב' צדדים, מצד הטוען ומצד הנטען. מצד הטוען כשמערער שנכתב שלא לשמה הרי מפחית את עצמו שאינו בקי בתורת לשמה ועשה מעשה שלא כהוגן ששלח גט שלא כדין, ולאידך כשטוען מזויף הרי אינו אשם בזה כלל. ומצד הנטען מובן שכשטוען מזויף היינו שהאשה כתבה הגט מדעת עצמה (שרצתה להתגרש וכו'), יש סעד וטעם לטענתו, משא"כ בלשמה, הרי אין זה באשמת האשה כלל. הרי הסברא נותנת שאם הבעל ירצה לערער שיותר טוב בשבילו שיטעון מזויף משיטעון שלא לשמה.

אבל לאידך מאחר שאנו תופסים שזה רק ערעור אבל באמת הגט הוא כשר, הנה מובן שמצד זה, טענת שלא לשמה היא טענה יותר טובה מטענת מזויף, כי אם הוא יטעון מזויף הרי הוא מפחד שיכולים לקיים את הגט ולברר שהוא שקרן גמור, משא"כ בטענת שלא לשמה, הרי יהיה מאוד קשה לברר שהגט נכתב לשמה, אם לא שימצאו העדים עצמם וגם הסופר וכו' שהיו בעת כתיבת הגט (וגם אז אולי יוכל להשתמט ולומר שטעה וחשב שזה נכתב שלא לשמה וכיו"ב).

הרי שיוצא לנו מזה, שכשמביטים ע"ז מהו טענה היותר טובה עכשיו ובהווה, הנה בודאי טענת מזויף היא טענה יותר מתקבלת ויותר נוחה עבור הבעל. אבל אם מביטים על העתיד הנה טענת מזויף אפשר לבטל ביותר קלות מטענת שלא לשמה.

ולכן אפשר לומר דכמו שבנוגע לתורה עצמה יש סברא שמביטים על ההווה ויש סברא שמביטים על העתיד, מזה נשתלשל בנפש האדם ג"כ האם יותר טוב לחשוב עם ההווה, ז"א הטענה העכשוית ובזה הרי טענת ערעור היא יותר טובה, או אם להתחשב מה יהי' בעתיד, הרי טענת שלא לשמה היא טענה יותר טובה.

אלא שלפי"ז יצא להיפך ממ"ש הרב שי', שלפ"ד רבה מתחשב עם הווה ורבא עם העתיד, ולפי ביאור זה יצא שרבה מתחשב עם העתיד ורבא עם ההווה.