מבואר בריבוי מקומות (ראה לדוגמא: לקו"ת ס"פ קרח, לקו"ש ח"ה עמ' 422, 426 והנסמן שם, ועוד) החילוק בין ברכה לתפילה, שברכה עניינה המשכה של שפע הנמצא במקור (בסדר ההשתלשלות) ורק התעכב מאיזו סיבה והברכה פועלת שיומשך למטה. משא"כ תפילה עניינה ליצור רצון חדש "יהי רצון" המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות.

ולכאו' צ"ב, שהרי בעניין זה עצמו מבואר (בלקו"ת שם, ובאריכות רבה בקונטרס "ומעיין מבית ה'" ועוד) בקושיית התוס' שמצד אחד אדם נידון בר"ה על כל השנה ולאידך (לדעת ר"י) אדם נידון בכל יום, ומבואר שם שעניין התפילה שבכל יום "רפאנו" "ברך עלינו" וכו' הוא להמשיך למטה את מה שישנו במקור בר"ה והיינו שבר"ה נידון באופן כללי ויתכן שיתעכב, והתפילה שבכל יום היא להמשיך מהמקור למטה בגילוי.

ולכאו' תמוה, שאם עניין התפילה הוא להמשיך מלמעלה מההשתלשלות, הרי יתכן שהתפילה שבכל יום היא להמשיך גם מה שלא נקבע בר"ה?

ועי' במאמר ד"ה ויגש אליו (סה"מ מלוקט ח"ב) שכל עניינה של התפילה, שמכוחה - כשאמרו ר' חייא ובניו משיב הרוח נשב זיקא וכו', המשכה שלמעלה מהשתלשלות - קיימת (בפנימיות) בתפילתו של כל יהודי. וצ"ע. ואבקש מהקוראים להעיר בזה.