בענין מ"ש בגליון האחרון - תתלח (עמ' 48), בספר יצירה נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן, יש להעיר בנוגע מה שתחילתן נעוץ בסופן דוקא, שזה מורה שבראשית כל ההשתל' יש כבר הנעיצה לסוף וחותם דסדר השתל', וכן להיפך "סופן בתחילתן" -

ויש לבאר עפמ"ש בחסידות בענין סדר השתל', שענינו הוא "סוף מעשה במחשבה תחילה", והיינו, שבעצם רצון המוחלט על סדר השתל', הי' כבר ה"סוף מעשה", גמר סדר השתל', עולם העשי' הגשמי.

והמשל המבואר בזה, שכאשר אדם בונה בנין, הנה יסודו הוא מצד התענוג, ובל' החסידות בנוגע לעוה"ז הגשמי [וע"ד המבואר בד"ה "בחכמה יבנה בית וגו'" תשכ"ב] - "תאוה" שהוא כח הכי עליון בנפש. וא"כ, הנה בכח התענוג של האדם, כבר ישנו התפיסת מקום של מלאכה הכי אחרונה "מכה בפטיש" של גמר בניית הבנין.

והנה במשך זמן בניית פרטי הבנין, הרי החיות הפנימי שיש בבניית בנין זה היינו התענוג (כנ"ל), (ובמילא נכללים גם רצונו ושאר כחות נפשו כו') שרוצה ומשקיע בבנין זה. אבל בעצם, מכיון שעוד עומד באמצע בניית הבנין, לכן הוא נמצא רק בשלב של כח העשי' (של הבנין), ולא נרגש שם כח התענוג אלא הוא רק בהעלם.

וכשכבר נגמר הבנין כולו לכל פרטיו, והיינו שאז נתמלא רצונו ותענוג שלו במילואו, אזי מאיר כח התענוג בתוקף, כיון שאז כבר מתגלה ונשלם ביטוי הדבר שבזה השקיע התענוג שלו, ונתקיים מילוי משאלתו בתענוג שלו בשלימות.

וע"ד המבואר בדרושי חסידות, בענין יום השבת בערך ששת ימי החול שלפנ"ז, שאז נמצא התענוג בשלימות, כאשר נתמלא כל פרטי התענוג ורצון שלו.

ועפ"ז י"ל שזהו ב' הפרטים: "נעוץ תחילתן בסופן" - היינו בתחילת סדר השתל' שאז כבר "עלה ברצונו"; "סוף מעשה במחשבה תחילה" - הכונה על "סופן", הן במובן עולמות, הכי תחתון, ובמילא גם הכי תחתון במעלה באיכות.

ולאחרי שכבר הי' העבודה בקצה ה"סופן" בעוה"ז הגשמי, במילא נתמלא משאלת התענוג בשלימותו, אזי רירט דאָס אָן "וסופן בתחילתן", שהרי זהו מגמת ותאות כל סדר ההשתל', להיות לו דירה בתחתונים. במילא מתקיים אז "למעשה ידיך תכסוף".

ועד"ז יש פתגם ב"היום יום" (טז תשרי) מביא הרבי: "דער סוף איז, אז משיח וועט קומען שנעוץ תחילתן בסופן". והיינו כנ"ל, שהכוונה דכל סדר השתל', היא, גילוי אלקות בשלימות בעוה"ז התחתון דוקא, וע"ד המבואר בתניא פל"ז, שתכלית השלימות של תחה"מ וימוה"מ הוא עבודת עוה"ז דוקא.