בס' המאמרים ת"ש בד"ה "כי ישאלך בנך" - מביא (בסוף ע' 49) הלשון הידוע "פנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק". ובהערת כ"ק אדמו"ר מציין ללקו"ת ביאור לד"ה "שוש אשיש" ספ"ג (והועתקה הערה זו גם בהוספות להערות וציונים ללקו"ת שם). - דבלקו"ת שם כותב: "וכ"מ בפע"ח שם (שער הק"ש פט"ו) בהדיא".

ומקשה דלכאורה צע"ג דהלשון בפע"ח (וכ"כ בש' הכוונות) הוא דפנימיות אבא היא כמו החיצוניות דעתיק, וקשה לשבש כל הספרים וכו'.

ומבאר על כך (ותוכן התירוץ הוא) דבא"א מתלבשים רק ז"ת דעתיק ולא ג"ר, ומז"ת אלו רק נה"י דעתיק מתלבשים בז"ת דאריך, ואו"א (דאצי') מלבישים רק לז"ת דא"א (היינו חג"ת דא"א) נמצא שתוך או"א דאצילות מלובש (ע"י התלבשות בחג"ת דא"א) רק נה"י דעתיק.

וזהו רק חיצוניות או"א, משא"כ פנימיות אבא (וכמו"כ פנימיות בינה) הוא נמשך מג"ר דא"א אשר שם מלובש חג"ת דעתיק.

וכיון שחג"ת (ג' אמצעיות) דעתיק נקרא חיצוניות לגבי ג"ר דעתיק (היינו שהוא מכלל הז"ת דעתיק), אך לגבי נה"י דעתיק נקרא הוא פנימיות, לכן מתאימים הלשונות, דכאשר אומרים פנימיות אבא פנימיות עתיק, הכוונה מצד התלבשות חג"ת דעתיק שהוא פנימיות לגבי נה"י דעתיק, ואילו כאשר אומרים שפנימיות אבא חיצוניות עתיק - הכוונה (על אותם בחי' חג"ת דעתיק) שהם חיצוניות לגבי הג"ר דעתיק. ועי"ש שהאריך בזה (ומציין לד"ה "ויצא", "וישלח" ו"השמים כסאי" בהמשך תרס"ו, שביאר זאת עפ"י דא"ח), ובסוף דבריו מציין דיש להעיר מסד"ה "יו"ט שר"ה" תרצ"ו וסד"ה "שמח תשמח" תרנ"ז.

ויש לבאר תוכן שאלתו, דהנה בפע"ח שם (שער הק"ש פט"ו) מבאר מוהרח"ו דכל ההמשכות דעכשיו הם מחיצוניות עתיק, אך מפנימיות עתיק א"א להמשיך עד זמן משיח ב"ב, ואח"כ מביא דברי האריז"ל, שפנימיות אבא הוא כחיצוניות עתיק, ומוסיף "ולא הבנתי דבריו" (דהאריז"ל).

והנה, בדרושים אלו (יו"ט שר"ה תרצ"ו וסד"ה שמח תשמח תרנ"ז [ועוד]) מבאר, שפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק, וזהו שאומר ע"ז לא ידעתי הטעם, ע"ד לא ידע ולא אתידע.

והנה לשון זה דלא ידע ולא אתידע, מובא בדרך כלל על ג"ר דעתיק, ואילו לפי פי' כ"ק אדמו"ר הענין דפנימיות אבא פני' עתיק - קאי על ג' אמצעיות - חג"ת דעתיק! - ועיי"ש (בהערת אדמו"ר) שהשאיר בצע"ק.

וי"ל שלפי ביאור זה (דאדמו"ר) צריך לומר שאף שאמיתיות התואר דרדל"א קאי על ג"ר דעתיק, הנה לגבי נה"י דעתיק גם חג"ת דעתיק נקראים בשם רדל"א.

והנה יש להביא ראי' לזה ממש"כ בסוף הדרוש "להבין ענין איסור אכילה ביו"כ" בסידור וז"ל: "וכידוע דבחי' חיצוניות אבא הוא בחי' חיצוניות ע"י, ובחי' פנימיות אבא הוא לעולם בחי' פנימיות ע"י וכמ"ש בע"ח ולא ידעתי הטעם". והנה לפי זה מבאר דב"פ אנכי (דבפסוק "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך") דאנכי הראשון - בחינת ע"י, יאיר אורו בחצי התחתון (דכתר) דאנכי דא"א. היינו דהדרגא דאנכי (פ"א) קאי על ג"ר דא"א - (אנכי דלא אתרמיז לא בשום אות וכו') אשר שם מלובש - בהעלם חג"ת דע"י, ואילו אנכי אנכי ב"פ (דע"י התשובה - דיו"כ) ממשיכים בגילוי הדרגא שמלובשת בג"ר דא"א - שהיא חג"ת דע"י - וע"ז אומר דזהו תוכן הענין דפני' אבא פני' עתיק ועל דרגא זו אומרים "לא ידעתי הטעם" (בדוגמת לא ידע ולא אתידע).

והנה לכאורה צריך להבין, מדוע אי אפשר לתווך (הענין דפני' אבא, חיצוניות עתיק או פני' עתיק) ע"ד הביאור בלקו"ת (בהביאור ע"פ "שבת שבתון") באות ה' (ע"א ג') (הובא ונתבאר בד"ה "שובה ישראל" הב' בספר המאמרים מלוקט ד' באות ה' (ע' י"ז)) דאפי' בחי' רישא עילאה הנקרא רדל"א אינו אלא שבו מלובש אוא"ס ממש הנקרא ע"ק.

ועפ"ז הי' אפשר לומר שבפע"ח שאומר שפני' אבא הוא כחיצוניות עתיק - כי גם רדל"א לגבי אוא"ס המלובש בו הוא רק כחיצוניות לגבי הפני', ואילו בדא"ח כשמובא הלשון "פני' אבא פני' עתיק" הכוונה לג"ר דעתיק (שביחס להז"ת - הוא הפני' שלהם). ובאם נאמר כך, מתורצת בדרך ממילא השאלה (דהצע"ק בהערת הרבי) - ואדרבא יומתק זה שמבואר בדא"ח ש"לא ידעתי" הוא בדוגמת הענין דלא ידע ולא אתידע.

אך מובן שאי אפשר לומר כן, דהרי מבואר בפע"ח (שם) שבזה"ז אין אנו יכולים להמשיך אלא מחיצוניות עתיק ולא מפנימיותו, והרי גם לפירוש זה בלקו"ת שם, מובן בפשטות שלא רק הדרגא דשבת שבתון הוא - אוא"ס המלובש ברדל"א - הוא באופן דאתדל"ע ממקום שאין אתעדל"ת מגעת שם, אלא גם הדרגא דשבת שבתון היא (לשון נוקבא) - דקאי על ג"ר דעתיק (לפי' זה), עדיין מדובר בדרגא כזו שלמעלה מהמשכה ע"י אתעדל"ת, ובמילא מוכרח שזה שכתוב בפע"ח דפני' אבא הוא כחיצוניות עתיק הכוונה על ז"ת דעתיק, וזה שמבואר בדא"ח שהוא כפנימיות עתיק - מוכרח לתווך ולבאר שהמדובר (בז"ת עצמן) על חג"ת דעתיק שהם פנימיות לגבי נה"י, כנ"ל בארוכה (בהערת כ"ק אדמו"ר).

וזה שביוה"כ נמשך בחינה זו (דרדל"א ואוא"ס המלובש בה) - היינו שהעלי'ה (עליית המלכות) דיו"כ היא לשם, אך ההמשכה משם היא באופן דאתדל"ע מצ"ע, וג"ז אינו שדרגא זו נמשכת בעצמה (בזה"ז), אלא שהארה משם נמשכת בא"א ובאצי' עפ"י סדר ההשתלשלות (וכמ"ש בהקצור מד"ה "כי כארץ" [נדפס בסוף לקו"ת פ' ברכה ק' א'] וז"ל: "עיקר מתן שכרן של מצוות . . הנקרא התגלות פנימיות עתיק יומין. והארה מבחינה זו מאיר בר"ה ויוה"כ...".

והטעם שיש בכח המלכות לעלות ולהגיע לשם - הוא כי שרש המלכות הוא ברדל"א, וכמבואר בארוכה ובפרטיות בספר המאמרים מלוקט ב' ד"ה "זה היום" אות ט' (ע' קז) ואילך, ועיי"ש.