בלקו"ת פ' אמור במאמר ד"ה והניף הכהן (לז, ב) מביא בענין צמר הכבשים ששרשם גבוה מאד, ומציין בהגהת אדמו"ר הצ"צ שם כמה מקורות על זה. ואחרי זה מוסיף: "ועמ"ש במ"א ע"פ שערך כעדר העזים שגלשו כו'".

ציון זה קאי על ד"ה משמח חתן וכלה, שנאמר ע"י אדה"ז בשנת תקע"ב (מאמר זה הי' בכת"י, ונדפס רק עתה בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' תצה), דשם מבאר ע"פ "שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלע", שהוא התגלות בחי' לובן העליון שלמעלה מהשתלשלות והוא תוס' הארה חדשה מהמאציל ב"ה שלמעלה משערות וצמצומים דקו המדה כו', ע"ש באריכות. [ויש מזה באריכות יותר בכמה מקומות המקבילים בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב].

אמנם קיים עוד מאמר ד"ה שערך כעדר העזים בלקו"ת שה"ש (לו, ג), והוא שם המשך למאמר ד"ה הסבי עיניך מנגדי (המתחיל שם בדף לו, א, ואחרי זה בא בפיסקא בפ"ע ביאור סיום הפסוק: שערך כעדר העזים), אבל שם בלקו"ת ליתא מענין המדובר כאן במעלת צמר הכבשים. וע"כ ניכר דכאן כוונתו למאמר ד"ה משמח חו"כ הנ"ל.

עוד ציון למאמר "שערך כעדר העזים"

ועי' לעיל בלקו"ת בפ' זו (אמור) בד"ה ונקדשתי (דף לב, א) שמציין ג"כ אדמו"ר הצ"צ: "וכמ"ש במ"א ע"פ זה דהסבי עיניך כו' שערך כעדר". אולם ציון זה קאי על לקו"ת שה"ש סוף ד"ה הסבי, כי שם אכן מבואר הענין המובא כאן במאמר ונקדשתי.

אבל במאמר והניף כאן כוונתו לד"ה משמח חו"כ מתקע"ב כנ"ל.

ציונים ל"דיבור המתחיל", ו"על פסוק"

והנה בשני ציונים אלו (בד"ה ונקדשתי דל"ב ע"א, ובד"ה והניף הכהן דל"ז ע"ב), בשניהם נקט אדמו"ר הצ"צ לשון "עיין במקום אחר ע"פ שערך כעדר העזים". וע"פ רוב לשון הצ"צ בציוניו הוא: עיין בד"ה כו'. [וגם כאשר מציין לאמצע מאמר הוא כותב לדוגמא: עיין בד"ה הסבי עיניך בענין שערך כעדר כו']. אולם כאן הלשון: "במקום אחר על פסוק".

בציון השני מובן הלשון "במקום אחר על פסוק", כי מציין למאמר מתקע"ב שלא נדפס, וזהו לשון הרגיל בציוני אדמו"ר הצ"צ כאשר מציין למאמר שלא נדפס.

אבל במאמר ונקדשתי הלא מציין למאמר הנדפס בלקו"ת שה"ש (ד"ה שערך כעדר), ובכל זאת כותב לשון "במקום אחר על פסוק". ולא "בדיבור המתחיל" כו'.

תקופת כתיבת ההגהות ע"י אדמו"ר הצ"צ

אך כבר כתבנו להוכיח במק"א (ראה "עיונים בעריכת ס' לקו"ת" בכרם חב"ד גליון א'), אשר בתחילה ובמהדו"ק לא הי' בכוונתו הק' של כ"ק אדמו"ר הצ"צ להשים בלקו"ת חלק מיוחד לדרושי שה"ש. (ורק דרושים אחדים שעל פסוקי שה"ש סודרו בין פרשיות התורה במקומות שאליהם הם שייכים), ואח"כ סמוך יותר להדפסה הוחלט על עריכת חלק מיוחד על שה"ש.

וע"כ אפשר כי כאשר רשם הצ"צ ציונים אלו על הדרוש ונקדשתי שבפ' אמור, עדיין לא הי' מסודר להדפיס מאמר "הסבי גו' שערך כעדר" בתוך הלקו"ת, ולכן מציין אליו רק "במ"א ע"פ שערך כעדר" כי לא הי' עדיין חלק מהלקו"ת.

ובאמת כמדומה גם שבציונים רבים שכתב אדמו"ר הצ"צ בשנים הראשונות, הי' מציין למאמרים שנדפסו בתו"א ובלקו"ת ג"כ בלשון זה "במ"א על פסוק" (ולא כמו שרגיל לציין אח"כ "עיין בדיבור המתחיל"). וי"ל שציונים אלו לד"ה ונקדשתי נכתבו בתקופה קדומה יותר.

ובכל אופן גם מסגנון הציונים של אדמו"ר הצ"צ, אפשר לפעמים ללמוד על תקופת רישום הציונים ע"י אדמו"ר הצ"צ באיזה שנים זה הי' (ולפעמים יש ללמוד גם לגבי איזו היא משנה קדומה ואיזו משנה בתרא ואכ"מ).

מים רבים דפ' נח, ומים רבים דפ' תולדות

בלקו"ת פ' אמור שם בד"ה והניף הכהן, באותו דף (לז, ב) נרשם עוד ציון שיש בו דיוק לשון.

וז"ל: "ועיין במ"ש פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים שבשה"ש בענין דעת עליון ובד"ה שיניך כעדר".

ולהלן במאמר זה (לז, ד) מציין בענין אחר (תוקף האורות דתוהו): "וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ מים רבים כו' מי נח".

הלא בפעם הא' נקט "ע"פ מים רבים שבשה"ש", ואח"כ נקט "ע"פ מים מים כו' מי נח".

וזהו מטעם כי יש שני דרושים שהתחלתם "מים רבים", א' נדפס בתו"א פ' תולדות, והשני בפ' נח. וע"כ כל פעם שמציינים למאמר "מים רבים", הרי צריך להוסיף אם זהו הנדפס בתו"א פ' נח או הנדפס בתו"א פ' תולדות. אך לפעמים יש אצל אדמו"ר הצ"צ אופן נוסף איך להבדיל בין שני הדרושים (בפרט בציונים שנכתבו עוד מקודם להדפסת התו"א בשנת תקצ"ז), כי לזה שבפ' נח הוא "מים רבים דמי נח" (שמדובר בו על מים רבים של המבול וטרדות הפרנסה כו'), וזה שבפ' תולדות הוא מים רבים דשה"ש (שמדובר בו על כל מים ואינו קשור למים מסויימים דמי נח דוקא).

ומובן הלשונות כאן בשתי ההגהות.

תיקוני טעויות דפוס בלקו"ת

בלקו"ת פ' אמור שם (דף לז, א) יש עוד ציון מהצ"צ (בענין יניקת קליפת ישמעאל מבחי' אברהם): "ועמ"ש בפ' וירא ע"פ אנכי מגן לך".

ומובן שצריך לתקן "בפ' לך לך".

באמת יש תיקונים רבים שצריך לתקן בספרים כו'. אבל בתיקון זה יש בו משום חידוש.

כי הלא ס' הלקו"ת נדפס בפעם ראשונה ע"י אדמו"ר הצ"צ בשנת תר"ח, ומיד לאחרי זה בשנת תרי"א נדפס (ג"כ ע"י אדמו"ר הצ"צ) קונטרס הוספות ללקו"ת, שכלל גם רשימת תיקוני טעויות. ותיקונים אלו תוקנו אח"כ בהוצאה השני' של הלקו"ת בשנת תרכ"ו.

וכיובל שנים אחרי זה בשנת תרס"ד, הוגה כל הלקו"ת עוה"פ בפקודת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ונדפס אז מחדש בהגה"ה מדוקדקת (עי' אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ד לא וע' מח ועוד, ועי' לשון המודעה רבה מהוצאת תרס"ד שנדפסה גם בהוספות בלקו"ת החדשים). ההגהה נעשתה חלק ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בעצמו וחלק ע"י המעתיק הר"ש סופר (וכמדומה גם ע"י הרה"ח ר' אשר ז"ל גראסמאן שו"ב מניקאלייעב. ולא בדקתי כעת במקורות).

ושוב בשנת תשד"מ נדפסה בהוראת רבינו הוצאה חדשה של הלקו"ת עם הוספות ותיקונים (וציווה אז רבינו לערוך התוועדות מיוחדת לרגל הדפסת הוצאה זו).

ואח"ז בשנת תשנ"ו נדפס הלקו"ת מחדש באותיות גדולות מרובעות כו', וע"פ הגהה עם כתבי-יד ודפוסים ראשונים.

ואחרי כל תיקונים אלו הנה עד היום הזה חזר ונדפס כאן: "בפ' וירא ע"פ אנכי מגן לך".

ועי' מ"ש רבינו באגרות קודש (כרך ח' ע' רמט): "והנה מי שעסק פעם בהעתקה כו' וידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו, הרי גם במעתיק טוב, לכל הפחות 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית, וכנ"ל זהו במעתיק היותר טוב". ע"כ. ומסיימים בטוב.