בהגליון דש"פ בראשית העיר ידידי הרב י"י יעקבסאהן שי' שתי הערות על מאמר הצ"צ ע"ד תק"ש (שנדפס באוה"ת כרך ה' ע' ב'קו ואילך) הערה א' על הלשון במא', שבקטע מסוים היה צ"ל לכאו' באופן אחר קצת ע"פ התוכן המבואר שם, וסיים שאולי יש מקום לבדוק בכתי"ק של המאמר, ועוד הערה בהבנת הענין וכדלקמן.

ואכן בהערתו על הלשון שם בקטע המתחיל וזהו ענין אתה גבור כו' - צדק בזה - ובשני הנקודות שהעיר.

דבאוה"ת כרך ו' ע' ב'תעו ואילך נמצא אותו מאמר (יותר באריכות, ובשינויים, וכמו שמציינים שם המו"ל) ושם בקטע המקביל לקטע דידן, הלשון הוא קרוב לשני התיקונים שהרב יעקבסאהן רוצה לתקן במאמר דידן והוא בעמ' ב'תעח בסוף קטע המתחיל ובחי' ד"ת כו' ע"ש.

ולכאו' כן צריך לתקן גם בעוד כו"כ קטעים, ולדוגמא בעמ' ב'קז מתחיל שם קטע "והנה תחילת התהוות היש הוא כדי שיהיה אח"כ ביטול ה"יש לאין" ואילו במאמר דכרך ו' הלשון הוא "והנה תכלית התהוות היש כו'" ולכאורה זה יותר מתאים מאשר תחילת דהרי זה שהיש צריך להיות בטל אין, אין זה רק בתחילת התהוותו, כפשוט. ולכן מתאים יותר הלשון תכלית, וכן יש עוד דוגמאות כמבואר למעיין ואכמ"ל.

אך בנוגע להערתו בהבנת הענין, שהעלה שם לכאורה תמיהה רבתי, הנה לענ"ד הדברים פשוטים וברורים וכמו שית' לקמן בעז"ה.

דבמאמר שם מבואר דבכדי שהקב"ה, יתלבש במדת המלכות, שעי"ז יש נתינת מקום שהנברא ירגיש א"ע ליש ודבר נפרד, הרי"ז היפך הטבע, משום שמצד טבע הדברים היה העולם צריך להיות בטל לגמרי לגבי מקורו וכו' ולכן צריך גם האדם מצדו להתנהג באופן דהיפך הטבע, דהיינו להפוך את היש שלו לאין, וישנם ב' אופנים בדבר: א' אתהפכא וב' אתכפיייא, שהם ב' השיטות דפשיט טפי, וכייף טפי וכו' ע"ש.

וע"ז הקשה הרב יעקבסאהן איך אפשר לומר שבכדי לפעול שהקב"ה יצמצם א"ע בבחי' מלכות, "להעניק הרגש של ישות לכללות ההוי', בחי' יחו"ת כו' שענין זה יופעל ע"י ההתבוננות דיחו"ע, שזוהי התבוננות הפכית ממש? בלשון אחר: איך יתכן לומר, שעי"ז שהאדם מתבונן שלפי האמת הנה לגבי מהותו ועצמותו ית' כל העולם כולו הוה כלא חשיב ממש - עי"ז גופא יפעול שהעולם ירגיש א"ע ליש ומציאות? והרי הדברים נראים לכאורה כחוכא ואטלולא וכו'" עכ"ל הנוגע לענייננו.

וכדי לבאר הדברים מוכרחני להקדים ולבאר ולהזכיר כמה יסודות פשוטים בעניינים המדוברים במאמר שמתוכם יובן כוונת כ"ק הצ"צ בדברים הנ"ל.

ראשית כל צריך להקדים ולהזכיר שהמדובר כאן ע"ד ההתלבשות במדת המלכות הוא ע"פ דברי חז"ל "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם" וכנזכר שם במאמר.

ומבואר בריבוי מאמרי חסידות דהפי' בזה הוא שבר"ה צריכים להמשיך רצון למלוכה, שזה נוגע לעצם מציאות וקיום העולמות [ולא רק לפעול "שהעולם ירגיש א"ע ליש ומציאות" בלשונו של הרב הנ"ל, כאילו שישנו עולם גם בלי ההמשכה דתמליכוני עליכם והוא מצ"ע בטל במציאות ואנו רוצים לפעול אצל הקב"ה שיסתיר א"ע ויתן לעולם קצת הרגשת ישות!] משום שבכל ר"ה מתהוין העולמות מחדש כמו שהיה בפעם הראשונה, והתהוות כל העולמות היא ממידת מלכותו ית'.

וכמו"כ מבואר דכוונת המאציל ית' בכל ענין התהוות העולמות, הוא בכדי שנש"י יעשו דירה לו ית' בתחתונים, היינו שרצה הקב"ה שיברא עולם יש גשמי ומוגבל וכו' ונש"י ע"י עבודתם יגלו את האמת האלקית בעולם זה ויהפכו את היש לאין, ומובן ופשוט שאין הדירה נעשית דוקא ע"י עבודת האתכפיא והתבוננות ביחו"ת דוקא, אלא גם ע"י אתהפכא והתבוננות ביחו"ע (אף שיש מעלה מסויימת בעבודה דאתכפיא, וכמבואר גם במאמר הנ"ל) [דהרי אין זה מבוקשו של העובד שהגיע לאתהפכא ויחו"ע, להגיע לכלות הנפש ממש (כנדב ואביהוא למשל) שנשמתו תפרח מגופו ולא ימצא עוד בעוה"ז הגשמי, וכפי שנראה מלשונו ומתוכן קושייתו של הרב הנ"ל שמגדיר (בהגדרה משלו) שבאתהפכא "הרי הוא "יוצא" מיש לאין ער גייט ארויס פון דעם יש און ער ווערט אין, אבל היש עצמו לא נתהפך"] ואדרבה הרי ברור דהרצון העליון בהתהוות היש - כדי שיהיה אח"כ ביטול היש לאין, הוא לא שהאדם יסתפק בהפיכת היש לאין שנפעל ע"י אתכפיא ויחו"ת וכ' אלא שיגיע בעבודתו לאתהפכא ויחו"ע וכו' וכו' ובזה הוא משלים את הרצון העליון דדירה בתחתונים במלוא מובן המילה.

וממילא היוצא מזה לעניינינו דכשצריך לעורר את הרצון והתענוג דלמעלה שירצה מחדש להתלבש במידת מלכותו ית' להעלים ולהסתיר א"ע בכדי להוות את העולמות, שזהו היפך הטבע דס' ההשתלשלות וכמבואר במאמר הנ"ל עמ' ב'קח "כי לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא לומר יהי אור יהי רקיע כו'", הרי לזה צריך שהאדם יעשה מצידו ענין של היפך הטבע והוא להפוך את היש לאין וכמו שמבואר במאמר בארוכה.

והנה כשהאדם מתבונן ומרגיש און ער האלט בא יחו"ע, אין הפי' שלדידו אין העולם מתהווה ומתקיים ע"י התלבשותו של הקב"ה במדת המלכות - אלא שהוא מבין ומשיג שכל ההעלומות והצמצומים והמסכים והפרסות וכ' שמהם נתהוו הנעולמות, אינם אלא לגבי המקבלים ובאמת אין עד מלבדו, משום שכל העולמות בטלים בדבר הויה המהוה אותם ולמעלה אין הדבור נפרד ממקור ח"ו כמו אצל האדם כו' וכמבואר כ"ז בפרטיות בחסידות בכו"כ מקומות וזה פועל אצלו אתהפכא חשוכא לנהורא שהעולם מצ"ע אינו תופס מקום אצלו, וכל הסתכלותו על העולם הוא כפי שהוא קמי' ית' וכו' שאין העולם דבר נפרד כלל וכו', ומ"מ הכוונה העליונה היא דווקא שיהיה עולם גשמי ובו יקיימו מצוות מעשיות בגשמיות וכו' וכו'.

ואיין לדייק מהמאמר דמזה שאומר "והנה מקור בחי' זו (והכוונה בקטע שם הוא על יחו"ת) הוא מדת מל' ית' כי אין מלך בלא עם, והיינו נפרדים דווקא וכו'", דרק מצד יחו"ת ההתהוות הוא ממדת מל' ית', משא"כ מצד יחו"ע הרי"ז באופן אחר כפי שנראה מקושית הרב יעקבסאהן, (דודאי דכן הוא גם מצד יחו"ע, אלא שמצד יחו"ע הרי מושג ומורגש שהוי' ואלוקים כולא חד כידוע) והכוונה במאמר הוא רק שהאפשריות למציאות של יחו"ת - של נבראים שמרגישים עצמם נפרדים מתחדש דווקא על יד התלבשות במדת המלכות.

ומעתה אף שכל הנ"ל הם דברים פשוטים וברורים, הרי כשמחברים את כל הנ"ל לתמונה שלימה הרי אין כל "חוכא ואטלולא" (כלשון הרב הנ"ל) בזה שע"י העבודה ד"פשיט טפי" יעורר רצון למעלה לצמצם א"ע במדת מלכותו ית' בכדי להוות מחדש את העולמות, כולל עוה"ז הגשמי - שהרי זה היתה כוונתו ית' שיהיה היש נראה כמציאות ומ"מ יתבטל לאין, וככל שהאדם יתבונן וישיג וירגיש את האמת האלקית שבהיש הגשמי ואיך שהוא באמת בטל לאין וכלא חשיב, הרי בזה הוא מכוין ומשלים את הכוונה שלמעלה בכללות הענין דהתהוות עולמות, וממילא עי"ז מעורר למעלה רצון להוות מחדש את העולמות בכלל ועוה"ז הגשמי בפרט.

ולהעיר דלפי הבנת הרב הנ"ל דזהו ה'אויפטו' דתמליכוני עליכם "להעניק הרגש של ישות לכללות ההוי'" כלשונו [אף שלע"ע לא מצאתי ביטוי זה בספרי דא"ח הנדפסים] הרי טפי הו"ל להקשות על העבודה דכייף טפי שלגביו עדין העולם תופס מקום ויש לו מלחמה עצומה עם כל ההעלמות וההסתרים וכו' אז איך זה שמקשים עליו עוד יותר את עבודתו ע"י שהקב"ה יתלבש במלכות כדי להעניק הרגש של ישות, משא"כ לזה שאוחז באתהפכא הרי לגביו ההעלם אינו מסתיר וא"כ אינו מתפעל מזה שהקב"ה מעניק הרגש של ישות לכללות ההוי', אלא ע"כ דהמדובר הוא ע"ד "להעניק" להם בכלל הוי' וזה צריך גם בעל האתכפיא וגם בעל האתהפכא שיהיה עולם שיוכל להמשיך לקיים מצוות מעשיות וללמוד תורה נשמה הגוף ולעשות לו ית' דירה בתחתונים.