ידוע החילוק האמור בכ"מ בדא"ח, בין התגלותו של אלי' הנביא בעוה"ז כשהוא בגוף, ובין כשמתגלה רק ניצוץ מנשמתו (כגון בברי"מ).

וכן ידוע חילוק זה בשו"ת החת"ס (ח"ו סי' צח - הובא בדבריו של הרב גערליצקי שי' בגל' תתא), שבו מבאר ומתרץ כו"כ עניינים. וגם בדבריו הובאה הדוגמה של התגלותו בנשמתו בלבד ביום המילה, ואז הוא בגדר מלאך, וגם התגלותו ללמד תורה ולגלות דינים יכולה להיות באופן זה. אך לעתים מתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך והקדוש, שנשאר בג"ע התחתון בעוה"ז כו'.

ויש לדעת שחילוק זה נתבאר כבר בתורתו של אדמו"ר הזקן (סה"מ - ענינים - עמ' קד-קה), שאלי' מלאך הברית מתגלה בברי"מ רק ברוחניות, וכך מתגלה לצדיקים ומגלה להם רזי תורה בשכלם ומחשבתם. אך כשנצרך לעשות נס גשמי או לבשר בשורה טובה, אזי יורד ומתגלה בד' יסודות של גופו שנשאר בסערה וכו' (ראה זוהר פ' ויקהל קצז, א).

ויעו"ש במ"מ שמציין למקבילות רבות בדא"ח, וביניהם בס' אמרי-בינה (שער הק"ש פ' יג). לכאו' הי' אפ"ל שהחת"ס ראה את האמ"ב אצל חותנו הגרעק"א, שהרי אדמו"ר האמצעי נתנו לו במתנה (ראה אג"ק שלו, עמ' רפב ועמ' רפח). אבל נקל לומר שעמד על חילוק זה מדעתו הרחבה, בעיונו בדברי תיקוני הזוהר המובאים במאמרו של אדה"ז שם, וז"ל (תיקוני זוהר חדש דף קג, א): קום אליהו .. דאית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה מסטרא דנשמתיה בשכל דילה, ואית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה בחכמתיה, ואית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה פנים בפנים מסטרא דגופיה.