בגליון האחרון - תתנה (עמ' 53), העיר הרי"מ וואלבערג על מש"כ בד"ה "ואלה המשפטים" תשי"ד בקשר לדרגות השונות בעבד כנעני, שיש דרגא ברשע וטוב לו שכבר עשה תשובה, ומ"מ עדיין הוא בגדר רשע וטוב לו, מכיון שהוא עלול לחטוא. והקשה ע"ז, דלכאורה אם אדם זה עשה תשובה, א"כ מהו החילוק בינו להבינוני?

וביאר בדרך אפשר, שהחילוק ביניהם הוא בדרגת היראת שמים, שהבינוני מצד מצבו עכשיו - מצד היראת שמים שלו, א"א לו לעשות עבירה, ואפי' לא להרהר לעשותה. והרשע וטוב לו, אף שהחליט בהחלטה גמורה שלא יעשה העבירה, מ"מ מצד מצבו (ביראת שמים) יצטרך למלחמה, ועלול שלא הוא יהיה המנצח, וא"כ עדיין הוא שייך לחטוא.

ויש להעיר שהביאור לשאלה זו נמצא מפורש בביאורי כ"ק אדמו"ר על התניא כדלקמן:

להלן נקודת הביאור כפי שהיא בלקוטי פירושים הנדפס עם "מראי מקומות הגהות והערות קצרות" של כ"ק אדמו"ר על התניא, פרק יב ד"ה "אלא שבדבר איסור אינו עולה דעתו לעשות האיסור בפועל ממש ח"ו": "ממ"ש כאן שהבינוני לא זו בלבד שאינו עושה איסור בפועל ממש, אלא גם "אינו עולה בדעתו לעשות האיסור", מוכח, שגם אם בעבר היו לו עבירות, ה"ה עתה במצב שלא נשאר שום רושם מהעבירות, כי אילו הי' נשאר איזה רושם, הרי, מצד זה ש"עבירה גוררת עבירה" הי' עולה בדעתו לעשות איסור, אלא שהי' מתגבר כו' שלא לעשות האיסור (לקו"ב חלק שני עמוד ר"כ)". עכ"ל.

הרי מפורש לנו החילוק שבין הרשע וטוב לו בדרגא העליונה להבינוני: הרשע וטוב לו, אף שעשה תשובה, מ"מ עדיין נשאר אצלו רושם מהחטא, ורושם זה פועל עליו (מצד הענין דעבירה גוררת עבירה) שיעלה על דעתו לעבור עבירה בפועל. ולכן אינו נקרא בינוני, דבינוני הוא זה שאינו עולה בדעתו אפילו לעבור איסור, ואדם זה אף אם לפועל יתגבר על עצמו שלא לעבור, מ"מ עלה בדעתו לעבור, ומשום זה אינו נקרא בינוני. ראה עוד בלקו"ב שם בארוכה. וכן בלקו"פ על לקוטי אמרים פרקים יא ויב, ועיין ג"כ במאמר ד"ה "באתי לגני" דשנת תשי"ב אות ב. ודו"ק.