בס' המאמרים תרח"ץ עמ' ז, איתא: "ונמנו וגמרו, דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה". והעיר המהדיר (הערה 48) "קידושין מ, ב (ושם: נענו כולם ואמרו תלמוד גדול. אבל כן הוא כבפנים בכ"מ – ראה לקו"ת במדבר טו,ד. מאמרי אדה"ז תקס"ז עמ' דש. אוה"ת ואתחנן ע' רלח. סה"מ תרנ"ד ריש עמ' שכז. ועוד)".

ואכן מצינו גם בכמה ספרי גדולי ישראל בדורות קודמים, שהעתיקו מהגמרא כלשון זה (היינו שכך היתה גירסתם בגמרא), ומהם (ע"פ 'פרוייקט השו"ת' גירסא 19):

א) צרור המור פ' יתרו ד"ה אחר כך.

ב) אלשיך שמות פרק כח ד"ה ועשית את, ודברים פ"ו ד"ה וזאת המצוה.

ג) ספורנו, כוונות התורה ד"ה אמנם המכוון.

ד) של"ה: תולדות אדם פתיחה אות א. עשרה מאמרות מאמר ששי אות קפח. מסכת שבועות פרק נר מצוה אות עח.

ה) אלי' רבה סי' תמד ס"ק י[1].