בהמאמר ד"ה בסוכות תשבו תרס"ז מבואר דמדות הטבעיים תלויים המה בהתבוננות. וז"ל שם: "וכן הוא ביראה טבעית תלוי ג"כ (היינו בנוסף להנתבאר שם בנוגע לאהבה) בהתבוננות השכל ובהעמקת דעתו בזה, דאז דווקא יתפעל ביותר ביראה מדבר החזק ואם יסיח דעתו לא יתפעל לבו כלל מזה, וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים וכל המתחיל לחשוב ולהרהר ומבהיל עצמו כו' דסיבת היראה גם מדבר המזיק הוא מה שמחשב ומהרהר בזה כו'". עכ"ל.

ויש לקשר זה עם הכתוב בגמ' קידושין דף כד, ב: "ת"ר הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהן לחירות נגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות. אמר ר' שמן לר' אשי למימרא דקלא לאו כלום הוא והתני רמי בא יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם, ואמר ר' יוסף ואמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושברו כלים ("בקולם". רש"י) בתוך הבית משלמים חצי נזק. א"ל שאני אדם דכיון דבר דעת הוא איהו מיבעית נפשי'" וברש"י ד"ה שאני אדם דבר דעת הוא - האי ניזק, וכי מיבעית מדעתי' קא מיבעית שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום". ע"כ.