ברוקלין, ניו יורק
בתניא פ"ב: "ובזה יובן מאמר רז"ל על פסוק (עקב יא, כב) ולדבקה בו, שכל הדבק בת"ח מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש".
וראיתי שהעירו בזה, דהנה מקור הדברים הוא בגמרא כתובות (קיא, ב), ושם הובא דרש זה בתחילה על הפסוק (ואתחנן ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", ורק לאח"ז איתא שם "כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו כו'".
ואף שכן הוא גם בספרי על הפסוק, מ"מ עדיין צ"ב, שהרי הפסוק ואתם הדבקים הוא קודם לפסוק ולדבקה בו, וגם בגמרא הובאה דרשה זו קודם כנ"ל.
ולכאורה אין לומר שזהו משום שהפסוק ולדבקה בו הוא ציווי ואילו הפסוק ואתם הדבקים הוא תיאור המציאות בלבד, שהרי בתניא כאן לא קאי בהגדרת הציווי אלא רק בטעם הדבר שהדביקות בשכינה היא ע"י הדביקה בת"ח.
והעירני ח"א, שרש"י על התורה בפ' ואתחנן (על הפסוק "ואתם הדבקים גו'") לא הביא את הדרשה במס' כתובות שם, ואילו בפ' עקב שם הביא את הדרשה דידן. ובלקוטי שיחות חי"ד ע' 55 ואילך מבואר טעם הדבר, משום שבפשוטו של מקרא פירוש ואתם הדבקים הוא מלשון "ותדבק נפשו בדינה", שמשמעו אהבה, ורק בפסוק "ולדבקה בו" הבא כציווי בפ"ע לאחרי הציווי המפורש "לאהבה את ה' אלקיכם" לפני זה, מוכרח לפרש שהכוונה לדביקות ממש שהיא באה ע"י דביקות בת"ח.
ואולי לפי ביאור זה יש לבאר גם מדוע הובאה בתניא דוקא הדרשה הב'.
ועדיין יש לעיין בגמרא גופא, מאי קמ"ל כפל הדרשות.
Download PDF