לקו"ת ראה (כו, ג) ד"ה ושמתי כדכד שמשותיך ...וגם להבין מארז"ל שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה אי נוח לאדם שנברא או נוח שלא נברא משנברא עד שנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא כו' דהא כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ופסוק זה נאמר אחרי מאמר נעשה אדם שכבר נברא האדם וטוב וישר לפני האלקים את אשר עשה. ואיך נמנו וגמרו לומר נוח לו לאדם שלא נברא כו'...

(ה) ואעפ"כ נמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא והיה נשאר בבחי' טהורה היא ומ"ש והנה טוב מאד לק"מ. דהנה בלא"ה צ"ל זה הפסוק שהרי אנו רואים בבריאת הנבראים הצח"מ שיש מהן שנבראו לא בשביל עצמן לבד כ"א בשביל לשמש דאדם. כמו בריאת הסוסים הוא בשביל שיהיה האדם רוכב עליו ויהיה נושא בני אדם א"כ נברא רק בדרך טפל לגבי העיקר והרבה נבראים רובם כיוצא בו. והרי כתיב את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והענין כי גם להסוס מגיע תועלת ותיקון ממה שהוא מרכבה להאדם הן בגשמיות שהאדם מספיק לו מזונו בטוב והעיקר ברוחניות שהחיות שבו מתברר עי"ז . . אבל מ"מ עיקר המכוון בבריאת הסוס עד"מ אינו בשביל התועלת המגיע לו כ"א זהו דרך טפל כדי שלא לקפח שכר כל בריה אלא המכוון בבריאתו הוא בשביל טובת האדם. וגדולה מזו מצינו שארז"ל ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה . . וכמארז"ל ספ"ו דאבות כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו א"כ תכלית המכוון בבריאת האדם אינו בשביל האדם עצמו לבד אף שבאמת עלייתו נפלאה מאד. עכ"ז לא זו לבד הוא תכלית המכוון כ"א לכבודו ית'. ולהיות ישמח ה' במעשיו לויתן זה יצרת לשחק בו. וזהו שארז"ל במשנה סוף קדושין שהם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. הרי כמו שבריאת הבעלי חיים הוא רק דרך טפל בשביל לשמש את האדם אלא שאעפ"כ יש להן שכר טוב על זה. כך עד"ז בריאת האדם הוא לכבודו ית' . . וה"ע התענוג עליון שעשוע המלך בעצמותו מקיום התורה והמצות . . אך עכ"ז זהו בחי' טפל לגבי שעשוע המלך בעצמותו . . וזהו שנמנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא. ולא אמרו ח"ו טוב לו שלא נברא. דזה א"א לומר שהרי הירידה והבריאה מבחי' טהורה היא לבחי' בראת יצרת נפחת בי היא בשביל עלייה גדולה ונפלאה לאין קץ לבחי' קדש העליון שלמעלה מעלה ממדרגת טהורה כנ"ל . . אלא שעכ"ז לא זה לבד הוא תכלית המכוון בבריאתו. אלא שיהיה בבחי' לסוסתי ברכבי כו' וכדבורה הזאת כו' כנ"ל ולא יעבוד לגרמיה ולקבל פרס. וע"כ אמרו שנוח וקל הי' לו שלא נברא אף שישאר בבחי ' טהורה היא משיכנס בתוך המלחמה עצומה עם היצה"ר ולואי שתהא יציאתו כביאתו. ולכן עכשיו שנברא יפשפש במעשיו דהיינו שידע שנברא לכבודו ית' לשמש את קונו כו' ואזי יזכה לרב טוב הצפון כו'. ועתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו ':

ויש להעיר:

לכאורה הקושי' מהפסוק והנה טוב מאד הוא שהיות ואחרי בריאת האדם נאמר שהכל נברא באופן הכי טוב, וכבי' אם הי' צורך לעשותו עוה"פ הי' נברא באותו סגנון, וא"כ בריאת האדם הוא בדיוק כפי' הכוונה, ועפ"ז איך אפ"ל שנוח לו לאדם אם לא הי' נברא. אם נוח לו שלא יברא – לא הי' נברא!

ובסוף המאמר מקשה עוד ממ"ש "והנה טוב מאד" מזה שהרבה ברואים נבראו לא בשביל תכליתם כ"א בשביל נברא אחר. עד"מ הסוס נברא רק בשביל שיהיה האדם רוכב עליו ויהיה נושא בני אדם, א"כ נברא רק בדרך טפל לגבי העיקר, ובכללות אפילו האדם נברא רק כדי שע"י עבודתו יהי' ישמח ישראל בעושיו.

ולכאורה גם כאן כוונת קושייתו הוא: שנמצא שמ"ש "כל אשר עשה והנה טוב מאד" הוא לא על כל פרט בהבריאה. [שהרי לסוס עצמו אין זה טוב מאד – שהרי אין לו שום תועלת מבריאתו] כ"א שעוה"ז בכללותו נברא באופן שהוא טוב מאד (רק) בתכליתו – להקב"ה. אבל לא לברואיו.

וע"ז מתרץ, שאף שאין כוונת הבריאה לסוס עצמו, כי כל מהותו של הסוס הוא לשמש את האדם, ועד"ז האדם עצמו נברא לשמש את קונו, מ"מ יש להם תועלת מזה שנבראו. הסוס מקבל מזונו והאדם יש לו עלי'. ואיך מתרץ קושייתו מזה שנאמר והנה טוב מאד? לכאורה כוונתו שהיות והסוס מקבל שכרו, והאדם שנתעלה ע"י בריאותו ועבודתו - זה הוא ה"טוב מאד" הפרטי שלהם. שלמרות שכ"ז הוא לא עיקר המכוון בבריאת העולמות, כי האדם נברא כדי שיהי' " שעשוע המלך בעצמותו מקיום התורה והמצות" שנפעל ע"י עבודת האדם, עכ"ז נאמר "והנה טוב מאד" גם על האדם. אבל עיקר הטוב מאד הוא לכללות וכוונת הבריאה.

וממשיך, שעפ"י הקדמה זו יובן דיוק הלשון נוח לו לאדם.ולא טוב. כי בטח טוב לו לאדם שנברא, כי ע"י בריאתו נתעלה. אמנם היות שיתכן וח"ו לא יתגבר על יצרו [היינו שבריאתו בפועל– לא הי' טובה לו] לכן באמת נוח הי' לו אם לא הי' נברא.

ולכאורה אם יש לנו כבר נקודה זו (ולואי שתהא יציאתו כביאתו) צריך להבין למה צריכים אנו לכל אריכות המאמר. הרי בפשטות הי' אפשר לתרץ (ובקיצור ובהתחלת המאמר) שמ"ש שנוח לו שלא נברא אף שכל הבריאה היא "טוב מאד", מ"מ הרי כל הדרכים בחזקת סכנה. ויתכן שלא יהי' עלי' בפועל אחרי ירידתו מבחינת טהורה היא. ואדרבא ח"ו, ולכן נוח לו שלא נברא. ול"ל כל האריכות באות ה'?

ואולי רוצה להסביר גם את המשך המאמרז"ל שנמנו וגמרו שעכשיו שנברא יפשפש במעשיו. אבל צ"ע למה לא הביאו בהתחלת המאמר.

ואבקש מקוראי הגיליון להעיר ע"ז.