בד"ה זה היום (סה"מ מלוקט ח"ב עמ' קב) כותב כ"ק אדמו"ר "ומבאר אדה"ז כמ"ש בזהר מאן דנפח מתוכי' נפח, ומפרש מתוכיותו ומפנימיותו, היינו ד(שרש) הנשמה הוא בעצמותו ית', והגם שממשיך שם, דכמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש מישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית', הנה זה שהנשמה היא בבחי' מחשבתו וחכמתו ית' הוא כמו שהיא באה בהמשכה אבל שרשה (האמיתי) היא בעצמותו ית'".

וצ"ע לפ"ז איך יתפרש ההמשך בהפרק שאחר שכתב "מאן דנפח מתוכי' נפח" שהכוונה "דשרש הנשמה הוא בעצמותו ית'" ואיך הוא ממשיך אח"כ "כך עד"מ נשמות ישראל עלו במחשבה" שזה קאי על הנשמה "כמו שהיא באה בהמשכה"?