"ל

במאמר באתי לגני תשל"ב מדייק כ"ק אדמו"ר בפרק ב' דהמשך באתי לגני תש"י דבעל ההילולא (הפרק ששייך לשנה זו, שנת הב' דמחזור השלישי) שהקרבן "מכם" שבכל אחד ואחד היא ע"י "אתכפיא המביא לידי אתהפכא". ומבאר הרבי שמודגשת בזה מעלת האתכפיא על האתהפכא (ולא כמו בפרק א' דההמשך שמבואר שבנין המשכן ומקדש הוא ענין "אתכפיא ואתהפכא" היינו שניהם בשוה). ומסביר הרבי שבאמת ההמשכה שע"י אתכפיא נעלה יותר מההמשכה שע"י האתהפכא. כי הביטול לאלוקות לבטל הרע כשהוא בתקפו גדול יותר (משא"כ בעבודת האתהפכא שהרע כבר נהפך לאלוקות ואינו מנגד לקדושה). יוצא מדברי הרבי שפעולת האתכפיא גדול מפעולת האתהפכא. וזלה"ק שם: "שהמעלה שבאתכפיא על אתהפכא היא, דענין אתהפכא הוא שהדבר נשאר במציאותו אלא שמציאותו היא מציאות דקדושה, ואתכפיא הו"ע הביטול, יציאה ממציאותו. וזהו הטעם על זה שההמשכה שע"י העבודה דאתכפיא היא נעלית יותר מההמשכה שע"י העבודה דאתהפכא, כי ע"י שהאדם יוצא מהמציאות שלו ונעשה בחינת אין, הוא מעורר וממשיך בחינת אין האמיתי (שלמעלה ממציאות)".

בנוגע למעלת האתכפיא דוקא, מסביר הרבי באריכות יותר בד"ה כימי צאתך תשמ"ב[12] שעבודת האתכפיא יש מעלה לגבי אתהפכא ע"ד מעלת הבינוני העובד אלוקים לגבי הצדיק דהמשכת "בחינת אוצר שחתום וכמוס מעין כל רואה" נתגלה ע"י עבודת האתכפיא דווקה כדי לנצח הסטרא אחרא ולכן מזכירים יצי"מ לע"ל. ומביא הרבי בהערה 52 שם מתו"א קיד, ג-ד שע"י הבטול דאתכפיא "מעורר בח' אין האמיתי שהוא בח' סובב שבהעלם" משא"כ ע"י אתהפכא "שהוא בח' יש כמו בהתפעלות אהבה . . מעוררים בזה לבחי' התיקון דוקא להיותו בא ומאיר בבחי' כלי דוקא והוא בחי' ממלא." (וע"ע בתו"א פ"ט, ג-ד) יוצא מזה שאתכפיא ממשיך אור הסובב משא"כ האתהפכא רק אור הממלא.

לאידך בשיחת ש"פ שמות תשנ"ב[13] משמע להיפך דפעולת האתהפכא עיקר (לכאורה ז"א יותר נעלה) ועבודת האתכפיא רק "בדרך טפל [לע"ל] . . ווייל די מעלה פון דער גאולה השלימה למעלה מכל מדידיה והגבלה לגמרי (באופן פון "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "אתהפכא")" אלא שיש גם החידוש שמזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (לפי החכמים) דהיינו שאפילו לע"ל יהיה הענין דאתכפיא אלא שיהיה "טפל" (כלשון הרבי שם) להגילוי דאתהפכא. וכן כשתדייק בד"ה כימי צאתך תש"ח (המובא בהערה 42 בספר השיחות הנ"ל) משמע שהמשכת האתהפכא הוא למעלה מהמשכת האתכפיא כי הגלוי דיציאת מצרים היה רק מאוא"ס דלאחרי הצמצום משא"כ לע"ל הגילוי דאתהפכא יהי' מאוא"ס שלפני הצמצום.

ואיך זה מתאים עם המבואר לעיל מבאתי לגני ל"ב וד"ה כימי צאתך שאתהפכא ממשיך רק אור הממלא דהיינו אור דסדר השתלשלות (לאחרי הצמצום) ואתכפיא דווקא ממשיך אור הסובב?

ואולי יש לתווך דברי הרבי ע"פ המבואר בסה"ש תשמ"ח ע' 570 שמבאר שיש האתכפיא ואתהפכא דזמן הגלות שממשיכים הגלוי השייכים לבירור החושך משא"כ לע"ל שיהיה גילוי אור בפני עצמו שלגמרי למעלה משייכות לענין הברורים וזלה"ק: "אבער לע"ל, ווען 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ', וועט דאך ניט זיין שייך ניט קיין 'אתכפיא' און ניט קיין 'אתהפכא' . . איז דער ביאור אין דעם, אז דער תכלית העילוי איז (ניט דער יתרון האור וואס קומט דורכן בירור החושך, נאר) דער ענין פון אור (קדושה) גופא. וואס דאס דערלאנגט נאך העכער פון דעם ארט וואס עס דערלאנגט דעם בירור".

יוצא מזה בדא"פ שבתו"א קי"ד המובא בד"ה כימי צאתך מדובר על דרגת האתהפכא דזמן הגלות שממשיך רק הארת הממכ"ע (ע"ד עבודת הצדיק בניגוד לעבודת הבינוני) ובח' זו דאתהפכא באמת למטה מבח' האתכפיא. משא"כ בסה"ש נ"ב ע' 249 כשאומר שהאכפיא "טפל" לאתהפכא, מדובר במדריגת האתהפכא דלע"ל שאינו תוצאה מבירור החשך אלא גלוי אור שלמעלה מענין הבירורים דהיינו "דער ענין פון אור (קדושה) גופא" המבואר בסה"ש מ"ח ע' 570. יוצא מזה שיש ב' מדריגות גאתהפכא: האתהפכא דזמן הגלות השייך לאור הממלא שלמטה מאתכפיא ולע"ל יהיה ענין האתהפכא שאינו שייך לברורים רק לגלוי אור שלגמרי למעלה מענין האתכפיא.

---

[12]) ספה"מ מלוקט ח"ב ע' מא.

[13]) ס' השיחות תשנ"ב ע' 249.