בגליון תתצב (ע' 92) כתבתי לתרץ קושיית השואל בהתמים חוברת ג' אודות יש מאין, ששואל, מה היא ההוכחה מזריקת אבן שכשכלה כח הזורק אזי נופלת האבן למטה, כמו"כ אם הי' נפסק כח המהוה הי' הנברא אין ואפס. וע"ז הקשה השואל, שבאבן יש טבע בדומה ליפול, משא"כ בהנברא הרי אין טבע קדום? עי"ש.

וע"ז כתבתי שגם בהנברא יש טבע קדום זה שהנברא הי' אין קודם שנברא.

וע"ז הערני תלמיד א' שתשובה זה כתובה בהתמים חוברת ד'.

וא' מאנ"ש העיר ע"ז שעדיין אין הענין מובן, והנה באמת זה הענין הוא מפורש בשער היוה"א.

דהנה בשהיוה"א פ"ד מביא שם ראי' מקריעת ים סוף, על הענין שהדבר דצריך להיות תמיד בהנברא להחייתו להיותו, שבתחילה כותב שם אודות קרי"ס: "...ואלו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם . . וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף". שבפשטות הכוונה היא, שכמו שבקרי"ס היות שהרוח פעל ענין שלמע' מטבע המים להיות ניגרים במורד, ופעל שיהי' עומדים כחומה, הרי אם הי' נפסק הרוח היו חוזרים לטבעם להיות ניגרים במורד. הרי כמו"כ ועוד בק"ו בבריאת שמים וארץ, שזה למעלה מהטבע, והיינו טבע ראשון להיות אין ואפס, הרי כשיהי' נפסק כח המהוה, יחזרו לטבעם הראשון להיות אין.

ואם הקושיא היא, דבזריקת האבן הרי לא נעשה טבע חדרה בהאבן ולכן הוא נופל ככלות הכח, משא"כ בהתהוות הנבראים הרי נעשה הטבע להיות נברא, וא"כ מי יאמר שבהסתלק כח המהוה צריך הנברא להתבטל?

הנה זוהי באמת קושיא, ואפשר שמשו"ז נותן בשהיוה"א משל מקרי"ס ולא מזריקת האבן, וכן משמע מדברי כ"ק אדמו"ר בשהיוה"א הובא בלקוטי ביאורים לאבי שי': "ומה שמוכיח מ"אילו הפסיק כו' היו המים חוזרים כו'" שכן הוא גם בבריאת שו"א "שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש" – כי גם להפי' שהבקיעה היתה ע"י הרוח, הרוח פעל שינוי בטבע המים, שיהי' "כחומת אבנים". ועפ"ז מובן (בפשטות) מה שמוסיף אדה"ז "וכחומה" "ולא קמו כחומה" - כי מזה ש"היו המים חוזרים ונגרים" לבד, היינו השינוי ד"כמו נד נוזלים", א"ז הוכחה לבריאת שמו"א שהגם שנעשו למציאות ובכל זה בהסתלקות כח הבורא יהיו הנבראים אין ואפס ממש".

והרי במשל דזריקת האבן הרי הוא ע"ד "כמו נד נוזלים" ולא ע"ד "כחומה" שהרי האבן נשאר בטבעו.