בגליון הקודם (א'כז) הקשה הרב ג.ה.ל. שיחי' בענין הסדר של ב' הנפשות המבוארים בתחילת ספר התניא, ולכאורה הסדר הוא בתחילה כשמזכיר שיש ב' נפשות והתחיל בנפש הבהמית, הרי צריך לבאר מהותו, ומבאר שמהותו הוא שיש בו רע (מדות רעות) ויש בו טוב (מדות טובות). ואח"כ מבאר מהות נפה"א שהוא חלק אלוקה ממעל וכו', ואח"כ בפרקים ג, ד, וה, מבאר הכוחות והלבושים דנה"ב בקיצור.

והטעמים לזה, כי זה שמתחיל בנפה"ב הרי מבואר או מצד ששרשו גבוה יותר, או מצד שהוא קודם להאדם. ואח"כ כשמבאר כוחותיהם בפרטיות, הרי הכוחות והלבושים דנה"א, שזה נוגע כדי לידע איך שצריך להיות העבודה. לכן ממשיך בזה, וגם זה כתב קודם, כי זהו העיקר, ואח"כ מבאר הכוחות והלבושים בקיצור, כדי לידע ממה שצריכים להזהר.

ומה ששואל אח"כ שאם הטעם למה האוכל למלאות תאות נפשו, יורד החיות לגקה"ט, הוא משום שזהו נגד התורה, א"כ איך שייך שהנפה"ב יתאוה לזה, שהרי כותב אדה"ז בפ"ח שנפה"ב הוא שד משדין יהודאין שהוא מתאוה לדברים המותרים?

י"ל שזהו ע"ד מה שכותב בפ"ז "כי לפי שהי' בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו", והיינו שלמרות שעצם האכילה לשם תאוה הוא אסורה, אבל מצד זה שזהו דבר המותר, לכן יכול לעלות, עד"ז הוא ג"כ בענין זה, שאף שזהו נגד התורה, אבל מאחר שעצם המאכל הוא דבר המותר, לכן שייך שנפה"ב יתאוה לזה.