בגליון תשפ"ב (עשרים שנה) מביא הרב משה מרקוביץ קושיתו של ח.א. על הדוגמאות המובאות בכ"מ בחסידות להתהוות הבריאה מאין ליש בכל רגע ע"י דבר הוי' מהרוח שהחזיקה את מי הים בקרי"ס, ומכח הזריקה המחזיק את האבן בזריקתה למעלה, דלכאו' בדוגמאות אלו יש למים או לאבן טבע המנגד לעמידה או לזריקה למעלה, משא"כ הבריאה אין בה טבע המנגד לבריאתה, עכת"ד ועיי"ש מה שרצה הרב מ.מ. לתרץ.

ולהעיר דכבר קדמו בשאלה זו בקובץ "התמים" חוברת שלישית ע' נט שמקשה ג"כ שאלה זו ממש ובלשונו: ". . אבל טבעו העצמי (של האבן) מושכו למטה ולכן בהסתלק כח האדם יורד למטה כפי טבעו העצמי אבל היש מאין לכאו' הרי אין טבע קדומה שתמשיך את היש להיות אין כ"א שמקודם לא הי' וכשנתחדש ונתהווה למה לא ישאר כן".

והנה בחוברת התמים הרביעית ע' ס ענה ע"ז הרב יחזקאל פייגין ע"ה באריכות ותוכן ביאורו הוא, שאמנם גם באבן אין טבע המנגד לעלייתה שעל טבעה שלא לעלות כבר הועיל כח הזריקה לעלותו, אלא שלאחר זמן נתבטל כח הזריקה (לא מצד טבעה הראשון אלא) מאחר שאין באבן שום אפשרות שישאר בה טבע העליה שנכנס בה ע"י הזריקה, ומאריך דמשא"כ עץ שמכופפו בתחילתו הנה לאחר זמן ישאר בכיפופו וזהו לא משום טבעו המנגד לכך אלא מצד שיש בעצם טבעו אפשרות שיגדל מכופף, וכך גם ההתהוות הבריאה, הרי בהאין אין שום אפשרות שיהיה בו יש, ומצד זה כשיפסק דבר הוי' שבו לא תוכל להתקיים עוד כהאבן ועיי"ש באריכות דבריו. ומסיים דכ"ז הוא לפי הבנת השואל את ענין ה'אין', וממשיך "אכן באמת הבנה אחרת היא בפירוש ענין 'אין' ו'יש' אשר לפי הבנה זו אין מקום לשאלות כלל וזה אי"ה יבוא בקבצים הבאים" (עכ"ל).

אמנם חפשתי עד מקום שידי מגעת ולא מצאתי בגליונות הבאים תירוץ ע"פ "הבנה אחרת בפירוש ענין אין ויש", אלא שבחוברת חמישית ע' עה ישנו עוד תי' על שאלה זו מאת הרב אברהם אלי' אקסלרוד ז"ל שרצה לתרץ באו"א, ונקודת דבריו אשר באמת גם בהתהוות הבריאה יש כח חזק המושכו להיות אין ואפס, ונראה מהמשך דבריו שמוכיח זה מכך שאין התהוות היש ע"י ברואי מעלה וכו' אלא ע"י כח העצמות א"ס, וזהו מאחר שאף כח אחר אינו יכול להוות היש נגד כוח המושכו להיות אין, וראה שם בהערת המערכת שאין זה ביאור מספיק כי לאחר שנברא העולם בכח הא"ס שוב אין כח המנגד לו עיי"ש. ושם בע' עו כתב גם הרב שלום פויזנער ע"ה לתרץ בזה שהשאלה שייכת רק אם נעשה ההתהוות מאין ממש אבל הרי באמת נעשה מרוחניות הנבראים שנתהוו קודם התהוות הגשמיות וגשמיות ורוחניות הם באמת הפכים ממש המנגדים כבי' א' לשני וא"כ אכן ישנם כח המנגד להתהוות, אבל ב'הערת המערכת' שם דוחים תי' זה דעדיין אין זה דומה כלל להדוגמא דזריקת אבן וכיו"ב, דבמשלים אלו הרי טבע המחודש שנכנס בדבר דוחק הטבע הראשון משא"כ בהתהוות גשמיות מרוחניות הרי הרוחניות אינו נגרע מזה ח"ו ובלשונם "וכל פעולה והתהוות מרוחני הוא כמדליק מנר לנר לכאורה".

ולהעיר שמצאתי בחוברת חמישית של "התמים" שענה על שאלה הנ"ל הרב אלטער שימחאוויטש ז"ל וגם מדבריו משמע שאין באמת בזריקת האבן כח המנגד לזריקה אלא דמאחר שהעליה היא התחדשות קצת בהאבן אף שאינה משתנה בעצמה הרי בהיבטל כח המחדש חוזרת לטבעה הרגיל, והבריאה הוא לא רק התחדשות כזאת אלא התחדשות של כל מציאות הבריאה וא"כ אדרבה קל וחומר שהיתה צריכה - בהסתלק דבר הוי' שבה - לחזור לאין ואפס, ועיי"ש.

אמנם יש לעיין מהו אותה "הבנה אחרת בפירוש ענין אין ויש" שמביא הרי"פ ז"ל ואולי כוונתו למ"ש ב'הערת המערכת' לתשובת הרא"א אקסלרוד כנ"ל (ע' עה) דבאמת הבריאה היא התפשטות מכח הא"ס ולא דבר נפרד, וה'אין' פי כח אוא"ס ולא 'אין' במובנו הפשוט. וע"כ לא שייך שאלה הנ"ל, אמנם עיי"ש שדוחה זה שעל הבנה זו גם אין שייך בכלל המשל מזריקת האבן וקרי"ס, אלא דבשעהיוה"א מביא המשלים "ללמד דעה את השכל הטבעי המבין ענין יש מאין במובנו הפשוט, כי נברא דבר, הנה מסבירים לו אשר גם לפי דעתו הרי בהסתלק הכח יתבטל הדבר". וא"כ לגבי הבנה זו נשארת הקושיא הנ"ל, דאין מועיל המשל מזריקת האבן וכו'.

ובוודאי אם נראה לא' הקוראים שי' שיש לו להסביר כוונת הרי"פ ע"ה - יעיר בזה.