גאולה נצחית

שאל אותי הרה"ח השקדן ר' חיים שילד שיחי' מעיר מונסי, עמ"ש במאמר ד"ה קץ שם לחושך (מאמרים מלוקט ח"ה ע' שכט) הערה 10: "ולהעיר מזה שאילו זכו , גם הגאולות שנמשלו לאור הנר היו באופן דנצחיות (ראה פירש"י עה"פ טו, ז…(בנוגע להגאולה דיצי"מ)", דברש"י על הפסוק בשלח טו, ז אין זכר מזה שגאולת מצרים היתה יכולה להיות נצחית? ואכן הדבר תמוה ביותר.

ונדחקתי שאולי טעות סופרים שם ובמקום פסוק ז' צריך להיות פסוק י"ז והכוונה להנאמר בד"ה אשר פעלת מקדש ה' "….ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו". ואין הדבר מובן אלא על פי המבואר בשיחת הרבי (נדפס גם בחידושים וביאורים לביהב"ח ע' קפ"ז אות ג): "מה שפרש"י ואימתי יבנה…לעתיד לבוא, אין הפירוש שזו היתה כוונת משה ובני ישראל באמרם שירה זו…אלא זוהי הסברתו של רש"י שבפועל יהי' זה לעת"ל, אבל באמרם השירה התכוונו ישראל שזה יהי' במקדש סתם (הראשון) שהקב"ה יבנה את המקדש הזה בשתי ידים ויקויים אז ה' ימלוך לעולם ועד כמבואר בכ"מ שאלמלא חטאו היו ישראל נכנסים לא"י באופן של גאולה שלימה ונצחית שאין אחרי' גלות".

והדוחק הגדול הוא (מלבד עצם העובדה שלהציע שיבוש וטעות בכלל, נתפס כדוחק) 1) שא"כ מדוע לא צוין לשיחה זו, שהרי אלמלא השיחה אין ברש"י כל סייעתא להמבואר בהערה, 2)בכל אופן קשה, מדוע לא צוין להמראה מקומות המבוארים בשיחה ההיא הערה 24 ליסוד הנ"ל לזח"ג רכ"א ,א, וכן למה שצויין שם באופן ד"ראה" לעירובין נד, א, שמו"ר רפל"ב. וצע"ג. ואולי אלו שעסקו בכך בשעתו יודעים במה מדובר.

יום טוב שני של גליות ב'אור נערב'

עוד שאל אותי הרה"ח הנ"ל במה שאיתא בלקוטי תורה בסוף דרוש להבין ענין יו"ט שני של גליות (צב, ג): "ועפי"ז י"ל שזהו מ"ש הרמ"ק בספר אור נערב שבח"ל אינם יכולים לקבל הארה ביום אחד כמו שמקבלים בא"י אלא צ"ל יום שני". ודבר זה מופיע גם בדרמ"צ (מהדור' חדשה ע' קצ"ח): "ויובן עפמ"ש בס' אור נערב להרמ"ק ז"ל שח"ל להיותו גשמי אינו יכול לקבל ההארה ביום א' כמו שמקבלת א"י". ובציונים של המהדורה הנ"ל בדרמ"צ ציין "ראה שם ח"א פרק ה'". ושאלני הנ"ל שעיין שם ולא ראה מאומה הקשור עם יו"ט שני ולא ידעתי למה התכוון (ואכן עורך הציונים של הלקו"ת שתק ולא ציין מאומה).

[והרה"ח הנ"ל האיר מדברי הרבי באג"ק חלק יב ע' שכג, ששם כותב הרבי לשאלת מאן דהו, שאולי יש לחפש ב'אור נערב' מהדורה הראשונה, ואינו מבואר שם על מה קאי המענה ומה בדיוק השאלה, אך נראה כמעט ברור שהשואל שאל על הלקו"ת והדרמ"צ האמור, שחיפש באו"נ ולא מצא מאומה, ועל כך הציע הרבי שאולי יש לחפש שם. והרה"ח הנ"ל בשקדנותו הגדולה יגע וחיפש מהדורות ראשונות, ובינתיים לא מצא שום שינוי בהם. וכעת מנסה להגיע למהדורה הראשונה ממש, ובינתיים צ"ע].

והערתי שאם אמנם באו"נ לרמ"ק לא נמצא בינתיים, אך כמעט כך מצאתי בספר אחר בשם הרמ"ק בספר 'טוב הארץ' להמקובל רנ"ש שפירא (מובא כמ"פ בדא"ח החל מאדה"ז) ע' פה- ז (מהדורת צוריאל תשס"א) מביא בשם "האלוקי מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה" לענין מנוחת שבת ויו"ט, ומבאר הרמ"ק שעיקר קדושת שבת ויו"ט הוא בארץ ישראל ומשם יתפשט ל"כל בחינת השרים שישראל שרויים שם" ובתוך דבריו מעיר: "אמנם מספק עשו שני ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני".

(והנה המהדיר של הספר טוב הארץ, מהדורה הנ"ל, ציין שמקור הקטע בשם הרמ"ק הוא בספרו הגדול של הרמ"ק על הזהר בשם 'אור יקר', והחיבור ההוא נדפס רק בדורינו ובזמן הצ"צ ורביה"ז טרם נודע, אך אמר לי הרה"ח הנ"ל שחיפש באור יקר שם ואינו מבואר שם אודות יו"ט שני של גליות).

עוד יש לי לעיין, אם הציטוט מאו"נ הוא משל הצ"צ או אדה"ז, ולכאורה נראה שהוא של הצ"צ. ויש אולי לקוות שעורכי ההגהות והמומחים יבהירו הדבר.

מצות ידיעת פנימיות התורה

ומכיון שעלה הדיון בענין ה'אור נערב' כמקור לדא"ח יש לי להעיר על מה שתמה לפני הרה"ג הר"מ אשכנזי על מקורו של רבינו הזקן קונטרס אחרון אות ד (ע' קנו) "שידיעת המציאות מהשתלשלות היא גם מצוה רמה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שכתוב וידעת היום, דע את אלוקי אביך כו' ומביאה ללב שלם". ושאלני הרב הנ"ל למקורו של רביה"ז שידיעת הספירות היא מצוה.

ונראה שמקור רבינו הוא בספר אור נערב (ח"ב פ"א) "אין ספק כי א' מהדברים שצותה עליו התורה היא היות האדם מכיר את בוראו כפי השגתו… כי בכלל מצוה זו צריך לידע ג"כ סדר המצאת הנמצאים…וכן אמר הכתוב דע את אלוקי אביך ועבדהו הורה כי לעבוד כראוי צריך ידיעה בו והיינו ידיעת ספירותיו והנהגתו בהם וייחודו בהם".

[ושיטתו זו של הרמ"ק באה לידי ביטוי בכמה מספריו והובאה ע"י רבינו הזקן,1) ראה מאמרי אדה"ז ענינים ע' של"ה "בענין חכמת הקבלה מבואר בפרד"ס [ובלקו"ש ח"י ע' 264 מציין הרבי שהכוונה למש"כ בפרדס שער פ"ט] כל מי שאינו לומד חכמה זו הוא אפיקורס כוונתו שבקל יוכל להיות אפיקורס" ורביה"ז ממשיך לבארו עיי"ש. 2) ראה כרם חב"ד ח"ד ע' 81 קיצור של מענות רביה"ז לחוקריו: "יש רבנים [מובאת דעה זו בש"ך יו"ד סי' רמ"ו סק"ו] הטוענים שאין למד קבלה לאנשים שאינם בני ארבעים שנה…מכיר הוא [רביה"ז] ספר מפורסם שנדפס מכבר של אחד מגדולי המקובלים שהוא מתיר להתחיל ללמוד קבלה מגיל עשרים". וכבר ציין אל נכון העורך שהכוונה לאור נערב (ח"ג פ"א): "עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה".

(ומעניין לציין שלפי עדות רבינו בעצמו התחיל ללמוד קבלה בגיל העשרים (כרם חב"ד שם ע' 50): "חכמת הקבלה נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור ודור…רק מודעת זאת שאף שכל החכמות כתובות בספרים אעפ"כ צריך האדם בתחילת לימודו ללמוד אצל רב…וכך היה אצלי שבהיותי בן עשרי' שנה בערך…והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה")].