משפיע בישיבה
בגליון תתעה (ע' 45) כתב הר' א.פ.א. אודות מ"ש במאמר ד"ה באתי לגני תשי"א "והנה מלשון רז"ל וכל השביעין חביבין ולא כל החביבין שביעין מוכח מזה שעיקר המעלה הוא זה שהוא שביעי", וע"ז מקשה, דלכאו' זה שלא כתבו כל החביבין שביעין הוא מפני שיש חביבין שאינם שביעין? ועי"ז בא לדחוק שהכונה היא שהי' יכול לומר "חביבין כל השביעין".
והנה מלבד הקושיא שמקשה הוא עצמו אח"כ דמה החילוק בין הלשון "חביבין שביעין" ובין הלשון "שביעין חביבין", הנה בעיקר קשה - דלא כך כתוב במאמר, דזה פשוט שהלשון מדויק.
ואני איני רואה בזה קושיא כלל: דהפירוש הפשוט "כל השביעין חביבין" הוא שכל אלו שהם חביבים שם אותם הקב"ה שיהיו שביעים, כמו שבת שהיא חביבה עשה אותה הקב"ה שביעית למעשה בראשית, וכך משה שהי' חביב עשה אותו הקב"ה שביעי, וע"ז מקשה הרבי שא"כ הי' צריך לומר "כל החביבין שביעין"?
ומה שמקשה - הרי ישנם חביבין שאינם שביעין? הרי האבות הם ג"כ חביבים ואעפ"כ אומר שמי הוא החביב מכולם - ה"ז משה, ולגבי משה אינם נק' חביבים. וכן הוא גם בחביבים אחרים.
(ואפשר שזה הכלל הוא דוקא באלו הענינים שיש בהם מספר שבע, משא"כ כשהמספר הוא פחות, אין אומרים כלל זה).
Download PDF