בתניא פרק ב' מבואר כיצד יניקת החיות של הנפש האלקית של כל איש ישראל, גם עמי הארץ וקל שבקלים, היא מנשמת ראשי אלפי ישראל שבדור, ועי"ז מקבלים חיות מחכמה עילאה. ובהמשך לזה מבואר, שמטעם זה אמרו חז"ל שהדביקות בשכינה היא ע"י הדביקות בתלמידי חכמים.

והנה בדברי חז"ל ענין הדביקות בתלמידי חכמים משמעו משיא בתו לתלמיד חכם או עושה פרקמטיא לת"ח וכיו"ב (כתובות קיא, ב). אך בכ"מ מפורש, שבנדו"ד הכוונה ב"דביקות" היא להתקשרות ואהבה וחיבה, כלשון רבינו הזקן באגה"ק סימן ז"ך "נפש כל חי הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח", "כל אחד ואחד כפי בחי' התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת הטהורה מקרב איש ולב עמוק". ובביאור שם, "כל אחד כפי בחי' התקשרותו וקרבתו אליו . . באהבה רבה וכו'".

ובאגרת אדמו"ר הריי"צ הידועה מבאר, דענין ההתקשרות האמיתי היא ע"י לימוד תורתו של הצדיק והליכה בדרכיו וכו'.

והעירני ח"א, דלכאו' צריך ביאור בהבנת הענין. דהנה לכאורה לפי המובן מדברי התניא פ"ב הנ"ל, מה שנמשך ע"י ראשי אלפי ישראל בשאר נשמות הדור הוא המשכה רוחנית ואלקית. והרי במשל שמביא מהמשכת החיות שבמוח באברי הגוף (עד לצפרנים), דהחיות נמשכת מהמוח לאברים ולכן אם האבר ניתק ח"ו מהקשר שלו אל הגוף אין הוא מקבל חיות, אלא הוא צ"ל מחובר אל הגוף והמוח. ולפי זה בנמשל, שפעולת ראשי אלפי ישראל היא בהמשכה רוחנית, וא"כ גם ה"קשר" מצד המקבלים דהיינו שאר הנשמות שבדור, אל ראשי אלפי ישראל, צ"ל קשר רוחני, וכמבואר באגרת אדמו"ר הריי"צ הנ"ל, לימוד תורתם וכו'.

אבל מה ענין "אהבה רבה" אל ראשי אלפי ישראל לכאן, והרי זה כמו במשל שהאבר יאהב את המוח או יכבד אותו או אפילו יספק לו את צרכיו (כמו בעושה פרקמטיא וכו'), וכי זה יחזק את הקשר של האבר עם המוח?

ואולי זה קשור עם זה שגם החיות הגשמית דבנ"י באה דרך הנפש האלקית שהיא מקבלת חיותה מראשי אלפי ישראל. ודוחק.