בגליון תתקיב (עמ' 49) העיר הת' י.א.ה.ל. מדברי התרגום עה"פ "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי (בראשית מח, כב), שתרגם "בצלותי ובבעותי". והקשה דלכאורה מהו החילוק בין תפלה לבקשה, ועיי"ש מה שכתב ליישב.

ואציין בזה דברי הנצי"ב בפירוש הרחק דבר, וז"ל: "אבל בת"א אי' בצלותי ובבעותי וכו', והביאור ע"ז דתפלה קבועה שהי' בכל זמן משעה שתקנו אבותינו ג' תפלות ביום זה מיקרי צלותא, ומה שהאדם מוסיף צרכי עצמו באותה שעה מקרי בעותא". ובס' 'משך חכמה' להגרמ"ש ז"ל הוסיף ביאור, וז"ל: "ת"א בצלותי ובבעותי צלותי הוא סדר תפלה קבוע ובעותי הוא בקשה אשר אמרו אם רצה אדם לחדש תפלתו מעין כל ברכה שואל אדם צרכיו, יעויין בפ"ק דע"ז בזה. והנה הנפק"מ כי סדר תפלה שזו עבודה קבועה אין הכוונה מעכב ואם כוון לרבו באבות סגי (כלומר בדיעבד) לא כן בחידוש שמבקש אדם צרכיו ומחדש בעי כוונה יתירה וכו'. והנה חרב הוא בעצמו מזיק שברזל שיש לו חדוד ממית בכל שהוא ואין צריך אומד אבל הקשת עצמו אינו מזיק רק כח המורה ותלוי לפי כח ורחוק המורה בקשת לזה קרא לתפלה בשם חרבי שהוא אף בלא כוונה מרובה ובעותי בשם קשת שהיא כמו קשת שהיא עד שמשים נפשו בנפשו וכו'". כל זה שמעתי מאאמו"ר שליט"א כמה פעמים.

וכן ראיתי בכתבי אאמו"ר שליט"א שהעתיק מכתב מאא"ז הגרד"ב צוקרמן ז"ל ששמע מהגר"ח העליר ז"ל (בשנת תשכ"ז) אשר דרשה זו מוכרחת (כלומר לפרש "בחרבי ובקשתי" שהכוונה "בצלותי ובבעותי"), דהנה בס' יהושע (כד, יב) כשיהושע מזכיר בני ישראל את כל המאורעות שאירעו להם, אמר "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך", ע"כ. ולכאורה זה סתירה מפורשת לפסוק שלנו. ולכן תרגם אונקלוס "בחרבי ובקשתי" לא כפשוטו אלא "בצלותי ובבעותי", וק"ל. והוסיף אשר לפ"ז מובן דברי התרגום ירושלמי על פסוק זה "ואנא נסיק ידוי דעשו אחי לא בחרבי ולא בקשתי אלהן בזכותי ובעובדי טביא", ע"כ. ודו"ק היטב בכל זה.