בהוספה לשיחות יום ב' דראש השנה ושבת תשובה תשכ"ז [שי"ל לר"ה וש"ת תשע"א] עמ' 16 איתא [מתוך 'תדפיס מכרכי 'אגרות קודש – מילואים' שמכינים לדפוס]: "עוד העיר במכ' במ"ש בתניא פי"ג, ולאום מלאום יאמץ, מלא, בה בשעה אשר בכתוב הוא חסר וא"ו. הנה כמדומני שכבר אמרתי לו גם בע"פ, שכן הוא בכמה ספרים, וכוונתי, בכללות, שכיון שאינם מנוקדים, אף שעפ"י דקדוק או בכתוב הוא חסר. ודוגמא בולטת בזה הוא בסידור רבינו הזקן, בברכה אחרונה שבדיני ברכה, שאינם מנוקדים, כתב "על הפירות" מלא יו"ד, ובשורות שלאח"ז שהן מנוקדות כתב "פרות" חסר יו"ד", עכ"ל.

ויש להבין, דבתניא מופיע 98 פעמים תיבת 'מאד' חסר וא"ו, וכמו שנאמר בפסוק 'כי קרוב אלך הדבר מאד' וגו' חסר - מלבד בהשער של התניא דמופיע 2 פעמים 'מאוד' מלא [הגם שבפסוק נאמר חסר], וכן בפרק ג נאמר פעם יחידי 'מאוד' מלא וא"ו, ולפי מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע "שכיון שאינם מנוקדים, אף שעפ"י דקדוק או בכתוב הוא חסר" כותבים מלא, א"כ מדוע כתוב בתניא תיבת 'מאד' 98 פעמים חסר, לכאורה עפ"י הנ"ל היה צ"ל 'מאוד' מלא? ויל"ע.