בגליון העבר [גליון תשפב - "עשרים שנה"] כותב הרב משה מרקוביץ בענין מה שמביא בלקוטי תורה (שלח מ, א) המשל למצוה שהי' הקב"ה יכול לצוות מבלי שתהיה בה שום תועלת, שגם אז היינו צריכים לקיימה מחמת קבלת עול בלבד - "אילו נצטוינו לחטוב עצים".

ומביא דמצינו במכות (ח, א) על הפסוק "ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים", "אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות" (-שדוקא אז, אם הרג נפש חייב לגלות), "אמר לי' ההוא מרבנן לרבא, ממאי דמחטיבת עצים דרשות דילמא מחטיבת עצים דסוכה ומחטיבת עצים דמערכה .. אמר לי' כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה", וברש"י שם "אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה".

ומקשה ד"לכאורה יש להבין, מכיון שיש מציאות של חטיבת עצים שיש בה משום הכשר מצוה, מדוע נקט רבינו הזקן דוגמא זו על מצוה שאין בה תועלת" ע"ש.

ולא הבנתי כלל דבריו, דלכאו' צ"ל בהיפוך ממש! דהא ברש"י שם מדגיש "דאף אם לא מצא מן החטוב אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה מצוה" וא"כ מסוגיא זו עצמה יש להבין שפיר הטעם דנקט אדמוה"ז דווקא דוגמא זו לציווי שאין בו תועלת כלל, כי דווקא לדוגמא זו יש מקור מנגלה דתורה שאף שעושים אותה לצורך דבר אחר שיש בו תועלת, דלכאו' נאמר שא"כ יש בהחטיבה תועלת, אעפ"כ מסקינן שאין לזה קשר להחטיבה כי בשום מקרה אין צורך בהחטיבה כ"א בהעצים. (והרי הדוגמא דנן אינה "אילו נצטוינו להקריב עצים" אלא "לחטוב עצים") וא"כ, אדרבה, מדוייק לשונו הק' במאד!